תכז

באמת אינו כן שאכילת אדם גבוה הרבה מאכילת מזבח. והענין דהנה אנו רואים דע"י כח האכילה יכול האדם לעשות מלאכה, דאם לא יאכל מתחלש וע"י האכילה מתחזק כחו, והנה המאכל בעצמו אינו יכול לעשות כלום כי עיקר העושה הוא האדם אלא מפני שהנשמה ירדה למטה ה"ה נצרכת להממוצע דהלחם בכדי שע"י יהי' התחברות הנשמה בגוף, וכמ"ש באליהו וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום^עד, והרי אליהו הלך בציווי המקום ולמה נצרך ללחם הגשמי', אלא מפני שגם נשמתו נתלבשה למטה בגוף לכן הוצרך להממוצע דלחם וכמ"ש ולחם לבב אנוש יסעד^עה, ועד"ז יובן בהלחם נש"י דהנה הלחם ע"י אכילת האדם מתעלה בעילוי אחר עילוי שתחילה הי' בחי' חי שהוא רחוק ממעלת האדם וכ"ש צומח שהוא יותר רחוק, וע"י האכילה נתכלל ונתהפך להיות במדריגת אדם, ועוד שע"י האכילה ההיא לומד ומתפלל וה"ה מקיים רצון העליון שציוה הבורא ית' וא"כ המאכל נעשה כלי לרצון העליון ב"ה וה"ז עלי' גדולה להמאכל. ולפ"ז יובן ההפרש בין אכילת מזבח לאכילת כהנים כי הנה אכילת מזבח הוא מה שמקריבין בהמה גשמי' והיא מתעלת^עז ונכללת בשרשה בפני שור^עו, אלא שפני שור הוא מהשמאל ועיקר העבודה הוא לאכללא שמאלא בימינא^פ. ולכן מתעלית אח"כ בבחי' פני ארי'^עט אל הימין^עח, אך צריכים להביא אש גם מן ההדיוט^פא וה"ז עלי' גדולה מאד. והנה הארי' הוא חיה וא"כ העלי' הוא מחי לחי, אבל ע"י אכילת כהנים ה"ה מתעלה לבחי' אדם וה"ז עלי' מחי למדבר, ומדבר הוא סוג ומין אחר מבע"ח, שאין הפי' שמעלת המדבר שיש בו כל המעלות שיש בדצ"ח^פב ונוסף בו עוד מעלת מדבר דא"כ גם בבע"ח יש מדריגות חלוקות שיש לאחד יתרון על חבירו, אלא שמעלת מדבר הוא מד' גבוה ומחולקת לגמרי מדצ"ח וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ות"א לרוח ממללא^פג. והגם שבבע"ח כתי' ג"כ כל אשר נשמת רוח חיים^פד כו' אך זהו ענין אחר לגמרי.

והנה אדם בגימט' מ"ה^פה ומ"ה מברר ב"ן^פו, ואף שאכילת מזבח הוא ג"כ מה שמ"ה מברר ב"ן אך זהו הבירור בבי"ע. אבל אכילת אדם דכהנים מגעת עד בירור

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org