פג

חלקו, וע"ז רמזו רז"ל ע"פ לך רד, רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, והיינו לפי שהיו ישראל בבחי' הרגל שלו כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ומ"מ בהם וע"י הי' נמשך למשה בחי' מקיף ובחי' ראש, וכמעלת הרגל שמעמדת הראש ונושאת אותה, וכן בכל אדם ע"י שמתקן מעשיו בבחי' המעשה עי"ז נעשי' מוחו ולבו זכים אלף פעמי' ככה. ונמצא מובן מעלת לוחות הראשונות שקודם חטא העגל, שהרי האלף אורות שנחסרו למשה לא נתמלאו אח"כ כשניתן לוחות השניים, שרק בשבת לבד נותנים לו במתנה, וגם מאחר שהלוחות השניות הם מעשה ידי משה ודאי אינם בערך הלוחות הראשוני' שהיו מעשה אלקי', הגם שהמכתב בשניים ג"כ מכתב אלקי' הוא מ"מ נא' פסל לך.

אך הענין הוא ע"ד משארז"ל פ"ג דנדרי' דך"ב ב' אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנא' כי ברוב חכ' רוב כעס (קהלת א'), וגם זה צ"ל דא"כ חוטא נשכר, שמאחר שחטאו ניתוסף להם תורה, אך הנה רש"י פי' לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר, עכ"ל. והענין הוא דהנה כתי' אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם פי' שהנביא מתמה מאחר שאני ה' לא שניתי איך אתם בני יעקב לא כליתם, והיינו כי ע"י ההתבוננות בבחי' אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל, והיינו לפי שכלליות ההשתלשלות הוא מבחי' הארה בעלמא שאינו נוגע כלל, ואי לזאת הי' צריך להיות בבחי' כליון ותשוקה אליו ית' להיות בבחי' ועמך לא חפצתי, אפי' בחי' כי עמך מקור חיים מאחר שהוא רק עמך בטל וטפל לך, כי מי לי בשמי' בחי' ג"ע העליון, שלא יחפוץ בשום דבר לא בג"ע התחתון והעליון ולא בעוה"ב כ"א א"ס עצומ"ה, והיינו מפני שכולם הם רק מהארה בעלמא עד שלא שניתי כלל מהתהוותן, ואי לזאת באיזה יחפוץ אם בהארה הנפרשת או בעצמותו עיקר ומקור לכל. וע"ז מתמה הנביא על ישראל מדוע לא כליתם. אך הנה הגורם להיות מונע ומעכב את הנפש מבחי' ביטול זה כמו שהעיד הכתוב ואתם בני יעקב לא

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org