י

והגם שא"א לראות אלקותו ית' בעין הגשמי מ"מ ה"ה ע"ד מאדם יודע ומרגיש חיות נפשו הגם כי לא ראה אותה מעולם מ"מ מרגיש, והרי בצאת כו' וגם בחייו לא כל העיתי' שוי' שהרי בעת השינה מתדמה לו דברי' הפכי' שבהקיצו משנתו הוא מתפלא ע"ז, והיינו מפני שבשינה רק קיסטא דחיותא, וכשניעור שב חיות נפשו וה"ז מורגש היטיב. ועד"ז הוא הדעת באלקות הגם דלית מח' תפיסא בי' כלל, אבל מציאותו נודע ונרגש שהעולם גוף גדול וחיים וקיימי' מאוא"ס בכל עת ובכל רגע, וכשהוא מרגיש כאילו רואה התהות היש מאין, וע"ז אמרו איזהו חכם הרואה את הנולד מאין ליש, ועז"נ וה' עליהם יראה בחי' ראי' והרגשה, אבל כשאין השכלה זו בבחי' הרגשה ה"ז זרע בהמה, והגם שכל ישראל מאמיני' בני מאמינים והאמונה למע' מן הדעת, מ"מ ה"ה רק בבחי' מקיף, וצ"ל דעת כמ"ש דע כו' ועבדהו כי ע"י הדעת מורגש ואין העולם מסתיר, וגם האהבה ויראה הבאה מבחי' דעת כאילו רואה אין ערוך אלי'.

ולכן הסתכל בשלשה דברים, הסתכל דוקא, כמו אדם הרואה איזה דבר טוב או הפוכה ח"ו הגם שהוא רחוק הזמן מ"מ מתיירא אם רע ח"ו ושמח אם טוב, אבל בבחי' שמיעה אזי לא תפול עליו היראה כ"כ וכן השמחה, והיינו מפני שאינו בהתגלות כ"כ, וזהו אינו דומה שמיעה לראי', שכשיראה ד"ז עצמו ששמע מתפעל באופן אחר כו', ולכן אמרו הסתכל, וההפרש כשהוא בבחי' שמיעה אזי כשיסיר לפי רגע פונה לדרך תאותו אבל כשהוא בבחי' ראי' והתגלות בחי' הסתכל אזי אי אתה בא כו', נמצא חכ' ראי', ובינה שמיעה, ואבא מקננא באצי' ואימא בבריאה, ולכן הנשמות דבי"ע אין להם ראי' ונק' זרע בהמה, משא"כ נשמות דאצי' יש להם ראי' והם זרע אדם.

וזהו שורש ההפרש בין פ' ראשונה דק"ש עושין רצונו של מקום שעז"נ ועמדו זרים, ופ' שני' אין עושין רצונו של מקום שלא נא' בכל מאדך מאד אותיות אדם בחי' ראי', ועי"ז בא לבחי' ועמך לא חפצתי כו', משא"כ פ' שני' והי' אם שמוע בחי' שמיעה לא נא' בכל מאדך. והנה המחבר חו"ב הוא הדעת, והאדם ידע מקשר אדם וחוה חו"ב, ובעבודה לקשר בחי' התבוננו' פנימית להיות בבחי' רעו"ד ולא בבחי' מח' לבד, הנה גורם לחבר חו"ב, ובחי' דעת זה הוא זרע אדם, ויש ד"ת

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org