רעג

המלאכים שנקראו בשם עצי היער וכמארז"ל למעלן שרפים עומדים למטה עצי שטים עומדים.

ובזה יובן מארז"ל בחולין נשאו דשאים קל וחומר בעצמן ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הכתוב למיניהם אנו שדרכינו לצאת בערבוביא על אחת כו"כ, שלכאורה יפלא האיך ישאו דשאים ק"ו בעצמם הלא הם צומח והאיך יהי' בהם הדיבור והשכל לומר קל וחומר כו'. אך הענין הוא שאין הדשא והעשב גשמי אומר הקל וחומר כ"א שרשו ומקורו ברוחניות שהוא בחי' המזל שגבוה מעל גבוה, עד המלאכים עליונים שיש בהם הדיבור שאומרים שירה, והם יכולים ג"כ לשאת קל וחומר, ועכ"ז הם מקורים על בחי' הצומח להיות כי בהם הוא עיקר בחי' המדות שהם בבחי' צמיחה מקטנות לגדלות מקודם השליחות לשעת השליחות, או מקודם השירה לשעת השירה, שהצמיחה והתוספת הוא בהגדלה בתוספת וריבוי עד כי בשעת השליחות יכול המלאך לקרוא א"ע בשם ה' כמ"ש בי נשבעתי נאום הוי', והיינו לפי שבשעת השליחות הוא בטל לגמרי לגבי כח המשלח עד שקורא לעצמו ע"ש המשלח לפי שמתבטל כל מהותו לגמרי שאין בו רק כח השליחות כו', והרי זה כמשל הצומח שמשתנה מקטנות לגדלות כו', ולכן הם מקורים על בחי' הצומח הגם כי יש בהם הדיבור ג"כ כו' עכ"ז העיקר הוא המדה כו'.

וכמו"כ הוא בכל פרטי הנבראים דצח"מ שנתהוו במעש"ב וכמארז"ל כד קארי תרנגולתא מברך הנותן לשכוי בינה, שלכאורה אינו מובן מה שייכות ענין ברכת הנותן לשכוי בינה לקריאת התרנגול דוקא שכאשר קורא אז חיוב הברכה ולא קודם לכן, אך הענין הוא דמה שלמטה תרנגול למעלה בשרש שרשו ביצירה הוא מלאך גבריאל, ובשרשן באצי' הוא בחי' ה"ג דבינה שמעוררים בחי' המל' מירידתה בבי"ע בכל לילה כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, ובחצות לילה מעוררים ה"ג דבינה את המל' מירידתה בבי"ע להתעלות באצי' כו' כנודע. ועד"ז בנבראים דבי"ע הנה בחצות לילה קוב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגינתא דעדן, לכן מלאך גבריאל מעורר הנשמות שיתענגו ויהנו מזיו השכינה שבגעה"ת וגעה"ע כו', וכמ"כ בעוה"ז בחצות הלילה אז קורא התרנגול ששרשו מבחי' גבריאל לעורר את האדם שיקום בחצות הלילה וכמ"ש בזהר שהתרנגול קורא שלא בטובתו, להיות כי תרין שלהובין דנורא דמוקדין לי' תחות גדפייא שקורא מחמת זה בהכרח כמו האדם שצועק כשמכין אותו, והנה כמה רבבות מדריגות צ"ל דרך השתלשלות עד שיהי' יכול להיות ולהשתלשל מן מלאך גבריאל בחי' התרנגול הגשמי בהכרח

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org