[ולהבין זה כו' בכל דור ודור חייב אדם] (ד)
שב
לצאת י"ח, ואחר כמה ימים כשמתעורר באיזה תפלה ופועל בהתבוננות שיהי' תשוקה ואהבה לאלקות לפ"ע, מ"מ הרי התפלה אינו כל היום כ"א איזה זמן מועט וה"ז איזה חלק מהיום וכל היום הוא בלי אהוי"ר והי' כלא הי', וגם אם ההתבוננות הי' לעומק כ"כ עד שנעשה אצלו הסכם על כל היום, מ"מ ה"ז בחי' אחרונה שההסכם הוא ממדת הנצח שהוא רק בחי' אחרונה, וא"כ גדול הרחמנות מאד על ירידת הנפש. וזהו המשקוף מהפתח הראשון כי העיקר הוא התעוררות רחמים רבים. וזהו ב' המזוזות והמשקוף מפתח הא'.
וב' המזוזות והמשקוף מפתח הב' בעבודה הוא ג' מיני אהבה דק"ש, כמ"ש ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, בכל לבבך ובכל נפשך הוא המזוזות דחו"ג, כי אהבה הוא פנימי' החסד שהרי כל מדה ומדה כלולה מג' בחי' חב"ד חג"ת נה"י, שהחב"ד הוא המוחין והטעם של המדה, כמו להשפיע החסד והאהבה שיש לו לחבירו הוא מפני הטעם של החסד כי מפני שאוהבו משפיע לו חסד, וחג"ת הוא עצם המדה, ונה"י הוא השפעת המדה, וא"כ אהבה הוא חסד וכתיב בכל לבבך ובכל נפשך. ובכדי שיהי' בכל חלקי הלב ובכל כחות נפשו צריך להיות ע"ז התגברות יתירה כו', ומכש"כ לפי דרשת רז"ל בכל לבבך בשני יצריך, ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך, א"כ בוודאי ובוודאי שצ"ל התגברות עצומה, כי בכדי לשבר כחות הנה"ב הוא ע"י יגיעה עצומה, וזהו מדת הגבו' והם נק' שתי המזוזות.
והמשקוף הוא האהבה דבכל מאדך כי מאד הוא בל"ג, וכ"ז שיש לו איזה הרגשת עצמיותו ואיזה מציאות יש ואיזה תענוג לא נק' עדיין בל"ג שהוא בחי' מאד, כי אהבה דבכל לבבך הוא עדיין רצון חיות נפשו, דאהבה זו הוא כמ"ש לאהבה את הוי' אלקיך כי הוא חייך דכמו שאוהב חיי נפשו כן ויותר מכן כאשר יבין שא"ס ב"ה הוא חיי החיים יחפוץ וישתוקק לא"ס ב"ה חיי החיים מ"מ ה"ז נק' עדיין בשם חיות נפשו, ואפי' אהבה דשלא ע"מ לקבל פרס או ע"מ שלא לקבל פרס ג"כ אינו נקרא עדיין מאד בל"ג, כי מ"מ הרי רצונו גילוי אלקות, ובל"ג הוא שירצה עצם אלקות ולא גילוי אלקות, וההעדר והגילוי יהי' שוה אצלו, וע"י אהבה דבכל מאדך מאיר ומתגלה מאד העליון הבל"ג האמיתי. והגם דאהבה דבכל מאדך היא ג"כ גבול שה"ה מאד האדם כמ"ש מאדך מאד שלך, מ"מ מחסד הבורא ע"י שמעורר האדם בנפשו הבל"ג שלו שהוא המדריגה אשר א"א להיות יותר ממנה עי"ז מאיר ומתגלה מאד העליון, וכמאמרם במד"ר ע"פ שור או כשב הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחם וכשהוא נותן נותן לפי כחו שהרי ז' מינים אינם ברשותו ומהם אינו מבקש להקריב קרבן אלא מן המצוי שור או כשב, והוא כמאמרם ז"ל פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם, והרי אין ערוך חודה של מחט לגבי פתחו של אולם שהי' גבהו ארבעים אמה, אלא שהאדם צריך לעורר בנפשו לפי כחו והקב"ה נותן לפי כחו וכמ"ש הרמב"ן ממשל העתקת הצל טפח על הארץ למעלה הוא הילוך אלפיים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"א
- מזהה
- rh-v1fsed7h
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.