רמט

זכור גו' עמלק

בס"ד, פ' ויקרא פ' זכור, תרל"ב.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך, ואיתא במדרש תנחומא ע"פ זכרונכם משלי אפר לגבי חומר לגביכם, אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן תמחה את זכר עמלק, זכור את אשר עשה לך עמלק, משלי אפר משולי אפר, אם עשיתם כך אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר שנאמר ואנכי עפר ואפר, ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים שנאמר וימררו את כו' בחומר ובלבנים. וצ"ל מהו שאמר וא"ל התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים הלא מלחמת עמלק הי' אחר יצי"מ, ועוד הלא שאול מחה זרעו של עמלק והשאיר ממנו פליטה ולא הי' אח"ז שיעבוד מצרים, ועוד מהו הלשון התקינו עצמיכם כו'.

ובכדי להבין זה צ"ל מ"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד שלכאו' יפלא מאחר שהוא הראשית גוים למה תהי' אחריתו עדי אובד ולמה יגרע מכל האומות דכתיב בהם אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' כו'. אך הענין הוא דשרש ההפרש בין קלי' עמלק לכל האומות דהנה ז' אומות הכנעני כו' הם ז' מדות רעות דבהיות ידוע שהעובר על איזה דבר אשר ציוה ה' כו' זהו מחמת הרוח שטות המכסה ומסתיר על האמת ונדמה לו שאינו נעשה נפרד עי"ז, ובאמת ע"י שעושה היפך רצונו ית' נעשה נפרד ממנו ית' מכל וכל, אבל הרוח שטות מכסה שהיצר מסיתו שאינו נעשה נפרד עי"ז וא"כ אמאי לא יתאוה זה התאווה, שאילו הי' יודע שנעשה נפרד עי"ז לא הי' רוצה כל אחד מישראל בשום אופן להיות נפרד, ולכן אנו רואים שכאשר יתאווה תאוה יכול לעשות שטותים נוראים כאחד הפתיים וקלי הדעת הגם שהוא בעצם בר שכל, אלא שזהו מפני הרוח שטות המכסה שמאבד שכלו וכ"ש הניצוץ אלקי, וזהו ענין ז' אומות שהם ז' מדות רעות. אבל קליפת עמלק הוא שיודע רבונו ומכוין למרוד בו שיודע בדעת גמור שבטובו מחדש בכל יום תמיד שבכל רגע מהווה מאין ליש, אלא שמכוון למרוד היינו חוצפא וגסות, וחוצפא אפי' כלפי שמיא כו', וזהו ומכוון למרוד וע"כ שיודע בדעת גמור דאל"כ האיך שייך לומר ומכוון למרוד, כי עמלק הוא קליפה שכנגד הדעת שהדעת הוא נחלק לחו"ג שהוא הקליפה שכנגד המוחין, ולכן אין לו בירור, כי כל האומות הן מדות רעות שהן היפוך מדות דקדושה דכמו שיש חסד דקדושה והוא האהבה לאלקות כן ישנו בהיפך אהבה זרה או יראה רעה והתפארות וניצוח ועקשות כו', ולכן יכולים להתברר היינו להתהפך אל הקדושה ע"י התבוננות באלקות, דהמעשה רע שעושה הוא מפני שהרוח שטות מכסה עד שאינו יכול להתבונן, אבל ע"י שיתבונן שנעשה נפרד לגמרי ממנו ית' מתהפך הרע אל הקדושה, אך היינו עצם כח המתאוה, כי בכל דבר רע יש ב' בחי', א' הכח המתאוה שהוא עצם התאווה, והב' הוא לבושי הרע היינו מחו"ד ועצם המעשה הרע, והחמימות והתאווה יכול להפכם אל הקדושה היינו שזה החמימות ורשפי אש יהי' בעבודה לאלקות כי כח המתאוה בעצם אינו רע כ"א הוא

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org