ואם זרוע כאל לך (ב)
רח
ואלקות הרי הוא מובדל ומרומם בעצם, והוא ע"ד מה שאמר משה ונתתי עשב שאמר לשון ונתתי מפני ששכינה הי' מדברת מתוך גרונו והיה בטל בתכלית לגבי השכינה וא"כ השכינה שבתוכו אמר ונתתי, וזהו ג"כ ענין מה שקרא לי' ר"י שבת, כי בשבת הוא הארת חכמה ורשב"י הי' נשמה דאצי' אשר בכללות אצי' מאיר חכ', ועוד כי בשבת הוא עליית בי"ע לאצי' כמ"ש נער הייתי גם זקנתי שבשבת סליק לסיבו ואהדר בששת ימי החול כמלקדמין, ולכן קרא אותו שבת מפני אור אצי' שבתוכו.
ובזה יובן פי' מה שחלק מכבודו כו' כי לשון ח)לק הוא חלק, ולשון חלק אפ"ל בב' אופנים, או חלק הנפרד מעצם הדבר, או חלק הדבוק עדיין במקורו והוא חלק מכללות כל הדבר, ומה שאמר שחלק מכבודו הוא חלק הדבוק במקורו האמיתי ממש, והראי' ממה שמברכים על חכמי ישראל שחלק מחכמתו ולשון חכמתו מורה שהם דבוקים בו דאם הי' נפרד ח"ו אין זה חכמתו ית' וכשנק' חכמתו זה יורה על דביקות נש"י בו, וכמ"ש במ"א פי' הברכה שישראל הם חלק אלוה ודבוקים בו ולכן אמר שחלק כי נש"י דבוקים בו כמ"ש ואתם הדבקים בה' כו' וזהו שחלק מכבודו שהם חלק מעצמיותו הדבוק בו ית', אבל על חכמי אוה"ע אינם מברכים כ"א שנתן שמתנה יש לה הפסק, אבל שחלק אין שייך לומר עליהם כי הפרידם ממנו כו', ובאבודרהם איתא וז"ל הטעם שאומרים בישראל חלק ובאוה"ע לשון מתנה מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו, משא"כ במתנה כי תלושה ופסוקה, ובישראל כתיב כי חלק ה' עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט, ואין חלק אלא ליראיו בין בחכ' בין בממלכה עכ"ל. אך הלא נת"ל שזה קאי על נשמות דאצי', ואפ"ל שגם על נשמות דבי"ע שייך לומר שחלק מכבודו, והענין כי הנה מצינו שהמלאך אומר ע"ע בי נשבעתי מפני שבשעת השליחות מאיר בו כח המשלח כי אין השליח עיקר אלא המשלח, ובשעת השליחות ה"ה בטל ממש להמשלח וא"כ ה"ז כמו שאומר המשלח בי נשבעתי, ומה המלאך שהוא מחיצוני' הכלים נק' בשעת השליחות בשם הוי' מכ"ש נש"י שהם מפנימי' הכלים, וכשמקיים מצות שהם רצה"ע ממש ואי' במד"ת שמצות נק' בשם שלוחים וא"כ כשישראל מקיים המצוה ובטל ומקושר להמצוה ה"ה אז כמו שלוחו של מקום ולכן יוכל להקרות ע"ש המשלח, ועוד דעיקר המצוה הוא דוקא כשישראל מקיימים אותם כמו ציצית תפילין כמו שהם מונחים על השולחן ה"ה אינם כ"א תשמישי קדושה או תשמישי מצוה וכן כל המצות ואימתי נעשית מצוה כשישראל מקיימים אותם לכן מפני זה שייך לומר גם על נשמות דבי"ע שחלק מכבודו שהם חלק הדבוק בו ית'.
ובזה יובן מ"ש הרואה חכמי ישראל מברך ברוך שחלק מכבודו, משמע שגם עכשיו בזמה"ג מברך והלא נת"ל שחכמים הם נשמות דאצי' דוקא, ובעקבות דמשיחא כמעט כל נשמות שבדורותינו אלה הם נשמות דבי"ע והאיך מברך עליהם שחלק מכבודו, אך לפי מה שנת' כאן שע"י קיום התומ"צ שייך לומר גם על נשמות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"א
- מזהה
- rh-54hnf977
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.