ויהי מקץ שנתיים
קצד
ויהי מקץ שנתיים
ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, ופי' בזהר שהשנתיים ימים הוא דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה, ופי' בזה"ח שדרגא התחתונה הוא מל' ודרגא העליונה הוא יסוד ותב דרגא לדרגא הוא יחוד זו"נ, ועל ויהי מקץ פי' שהוא קץ הימים, ובלק"ת להאריז"ל פי' דקאי על קץ הימין, וההפרש גדול ביניהם כי קץ הימים דקין ממנו נמשך שכחה כמ"ש ולא זכר כו' וישכחהו, ומקץ הימין נמשך זכירה שיהי' גאולה, ומפי' הזהר גופא בשנתיים ימים משמע כפי' האריז"ל כי בזמה"ג כתיב השיב אחור ימינו והשנתיים ימים הוא יחוד זו"נ ואז וימינו תחבקני ונעשה גילוי הימין, ומהמד"ר משמע ג"כ כפי' האריז"ל שפי' ע"פ קץ שם לחושך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה ומה טעם קץ שם לחושך שכ"ז שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם דכתיב אבן אופל וצלמות, נעקר יצה"ר מן העולם אין אופל וצלמות בעולם, הרי פי' על הגאולה.
ובכדי להבין ההפרש בין קץ הימין ובין קץ הימים צריך להקדים מה שנמצא בקבלה שני לשונות חלוקים קו המדה וקנה המדה, כי קץ הוא מלשון מדה וגבול, והענין כי קו המדה הוא בוצינא דקרדוניתא המודד כל המדידות מפרצופי אצי' כמה יהי' המשכת אורות בכלים ושיעור קומה של יוצר בראשית, וראשית הגילוי היא במו"ס, והכח הזה להגביל האור שיהי' מוגבל ספי' הכתר מן החכמה וכן החכמה מן הבינה הוא נמשך מעצמות אוא"ס, כמו האור שבודאי נמשך מעצמות א"ס, ואדרבה הכח המעציר הוא קדום, דאל"כ הי' ספי' הכתר מונע לחכ' שכשם שהוא א"ס כך שמו א"ס. ויובן זה דכמו שאנו רואים באדם שכאשר הוא בתוקף הרצון אז אין השכל פועל כלום כי הרצון מתפשט בכל כחות הנפש ואין השכל פועל כלום שהרצון הוא יותר נעלה מהשכל, והיא הנותנת שמפני שהוא גבוה הרבה ממנו לכן אינו מניח להשכל להתפשט, ומפני זה אנו רואים שמחמת תוקף הרצון יכול לעשות דברים נגד השכל ממש, וכן הוא בשכל ג"כ שכאשר הוא בעמקות השכל וטרוד בטרדת השכל אז אינו מניח להמדה להיות מדה בפ"ע כי אין שייך גילוי המדה כ"א כאשר השכל מתיישב בכלי אבל כשאינו מתיישב אז אין שום גילוי המדה בפ"ע, וכן יובן במדות דכאשר יהי' האדם בתוקף המדה אז מחמת התפעלות המדה אינו יכול לדבר כלום ונתעלם הדבור כאלו אינו יכול לדבר כלל. וכן יובן למעלה דכאשר עלה ברצונו הפשוט ית' להאציל ע"ס הי' כח המגביל כל אור לפי הכלי קדום דאל"כ הי' ספי' הכתר עד א"ס ולא הי' יכול להיות גילוי מוחין, ואם נצייר שהי' נאצל מוחין לא הי' יכול להיות אצילות מדותיו ית' אם לא מחמת כל יכול, וא"כ לא הי' יכול להיות ע"ס והרי עלה ברצונו להוות ע"ס, ע"כ שהכח המגביל הוא קדום וכמ"ש בראשית ברא אלקים שבמקור האמיתי שם אלקים שהוא כח המגביל קדום אפי' להתהוות אורות דעקודים כו' וכמו שהי' תחלה גלות מצרים רד"ו שנה בכדי שיהי' אח"כ גילוי אור דמ"ת, וזהו בוצינא דקרדוניתא. וראשית הגילוי הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"א
- מזהה
- rh-t5wtddva
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.