ועשו לי מקדש
רלג
עד סוכד"ר כי הוי"ו מרמז על גילוי הקו, והא' על פלא עליון והג' והד' הוא כמארז"ל גמול דלים כמו הגומל לדל הוא נותן לו חיותו והשפעתו, כמ"כ ההשפעה הנשפע מלמעלה נק' בשם גמול דלים ועצם ההשפעה הוא היו"ד ולכן מפסיק בין ג' לד' להורות שהוא השפע הנשפע מהג' להד', ולכן תמונת הג' הוא וי"ו יו"ד כי שיעורא דגופא הוא ד' יודי"ן, ואז נעשה מד' ה' כמ"ש בתו"א ע"פ מי כהוי' אלקינו כו', ולכן גם התורה דעכשיו נק' בשם נשואין, וזהו שנק' ג"כ בשם ארון ולוחות. ומה שנק' בשם אוהל הוא כי עיקר גילוי פנימיות התורה יהי' לע"ל. וזהו שהתומ"צ עושה החקיקה בנפש, ולכן כמו שבירושלים של מעלה הוא יחוד אלקות, כמ"כ בנפש האדם שהוא ירושלים של מטה מתייחד ג"כ אלקות ע"י התומ"צ ביחוד גמור.
ולהבין כ"ז צריך להבין מה שאנו אומרים ואין אנו יכולים לראות ולהשתחוות לפניך, והלא ענין מצות ראי' הו"ע כדרך שבא ליראות כך בא לראות שהוא גילוי אלקות וכמ"ש ושאבתם מים בששון שמשם היו שואבין רוה"ק ומדוע אין יכול להיות עכשיו הגילויים אלו בנפש, אך צ"ל תחלה מהו ענין ההשתחוואה, הנה השתחוואה הוא ביטול הרצון, ובעבודה הוא בטל רצונך מפני רצונו שיבטל רצונו מכל וכל שלא יהי' לו כ"א רצון אחד לאביו שבשמים כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי.
ולהבין מפני מה נק' ביטול הרצון בשם השתחוואה, יובן זה ממה שארז"ל ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה, ולכאורה האיך מכנין לישראל בשם עוע"ז, ועוד הלא אנו רואים שעכשיו אין אדוקים כ"כ בע"ז, אלא הענין דכמו שבע"ז בגשמיות הוא בחי' השתחוואה שמשתחווה לשמש ולירח או לכל צבא השמים והארץ הוא מפני שהם רואים שנשפע מהם כמ"ש ממגד תבואות שמש כו' ולכן מחשבים שהשמש הוא העיקר והם בעצמם המשפיעי' ולכן משתחווה להם וכופף ראשו וקומתו לנגדו, אבל באמת הוא שקר גמור שאינם כ"א שלוחי ההשפעה והוא כגרזן ביד החוצב בו, וכמ"כ הוא ע"ז ברוחניות כשכופף ראשו וקומתו לדברים הנשפע מהם היינו שכופף שכלו ומדותיו להם, ובכלל הם כל עניני עוה"ז, שכל יגיעתו הוא לעסוק בעניני העולם והוא דאגת הפרנסה שמחשב א"ע ליש ודבר והוא העושה הסיבה והוא המרויח וטרוד במוחו ומדותיו בהם, ומחשב זה הסיבה ליש ודבר, והוא כמו ע"ז, כי כמו ע"ז הוא כופף ראשו וקומתו, כמ"כ כשכופף ראשו ושכלו לדבר הנשפע הרי הוא שוכח לגמרי על אלקות כי באמת הרי הוא הנותן הסיבה והפרנסה אלא שצריך לעשות כלי במה שישרה הברכה אבל כשאינו עושה כן כ"א מחשב הסיבה ליש ודבר אזי ברוחניות הוא ממש כמו עון ע"ז, ובאמת ה"ה גרוע מע"ז ממש שכופף ראשו שהוא חיצוני', אבל כשכופף שכלו ומדותיו הרי הוא כופף כל פנימיותו, וכמו שעל עון ע"ז העונש סקילה וכמ"ש וסקלתם באבנים כמ"כ ברוחניות ענין סקילה שנעשה לבו לב האבן, והוא ענין טמטום המוח וטמטום הלב ופי' רש"י שלבו אטום וסתום מלקבל דבר חכמה, כי ע"י שמעמיק שכלו ומדותיו בעניני העולם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"א
- מזהה
- rh-78ck4sje
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.