מושיב יחידים ביתה
רפג
שהוא כנס"י עם זה שהוא הקב"ה, ע"ד מזוזה שהוא מורה על יחוד זה וזו. והענין דהנה כתיב וקרא זה אל זה ופי' שזה א' קורא וממשיך לזה השני וקאי על נש"י כמ"ש זה ספר תולדות אדם, זה הוא מספר י"ב שהוא י"ב שבטי' מרכבתא תתאה י"ב בקר והים עומד עליהם והם ספר תולדות אדם, והגם כי הם בנוהי דיעקב מ"מ נק' תולדות אדם כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם, והם קוראים וממשיכים לבחי' זה אלי, היינו מה שבזמה"ג הוא בשם אל יהי' בבחי' זה שהוא הגילוי. וכן השרפים שהם ג"כ מרכבתא תתאה ע"י ביטולם והשגתם ממשיכים ג"כ גילוי זה אך הוא ע"י נש"י דוקא. והענין דהנה כתי' ונשא שה מהעדר, הקרי הוא שה והכתיב הוא זה, וידוע שענין הקרי הוא גילוי ובזמה"ג אינו מתגלה אלקותו ית' בבחי' גילוי לכן הקרי הוא שה והכתיב הוא זה, שהזה הוא בבחי' העלם בזמה"ג כי כתיב מורה על העלם, ולכן ביצי"מ כתיב הוא הלילה הזה שיצי"מ הוא הגאולה גם הלילה הי' בבחי' זה, וכן עבודתינו כל ימי משך הגלות להמשיך גילוי זה. וזה"ע שה לבית, כי בית הוא יעקב כמארז"ל לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית, כי יעקב הוא מחבר השה לבית אבות חו"ג, כי יעקב הוא בריח התיכון המחבר מקצה העליון עד קצה התחתון ולכן מחבר גם חו"ג, וזהו שה לבית כו', כי בתיבת שה השי"ן מורה על חג"ת, והה"א הוא בהבראם בה' בראם מקור נש"י, ובזמה"ג הם רחוקים זמ"ז ויעקב הוא המחבר אותם, ובעבודה הוא התעוררות רח"ר על זמה"ג שרחוקים זמ"ז עי"ז יתחברו לע"ל כמשנת"ל.
וזהו מושיב יחידים ביתה, כי הקב"ה נק' יחיד, והגם שאנו אומרים אחד הלא גם על זה האחד כתי' יש אחד ואין שני לו, ועוד דהרי זה בחי' האחד כמו יחיד שהרי ממנו מובן יותר ענין אחדותו ית', וכנס"י נק' ג"כ בשם יחיד כמ"ש אחת היא יונתי שהוא כמו יחיד אלא שנק' אחת ע"ש שמקבלת מיחיד, ובזמה"ג רחוקים זמ"ז בתכלית הריחוק כי קוב"ה בגלותא סליק לעילא ומל' כנס"י מקור נש"י מתלבשת בע' שרים, וצריך לחבר אותם, והיחוד והחיבור הוא ע"י ביתה שהוא מדריגת יעקב רח"ר, ועי"ז מוציא אסירים מה שהי' אסור וקשור בגלות בידי הע' שרים.
וענין הבכי' זהו מה שאמרו כשהי' לי דבר לא בקשתי אלא ממנו כמ"ש ויהי בימים הרבים כו' ויצעקו כו', כי א"א להיות גילוי אלקות ושירה אם לא שיוקדם בתחלה הבכי' והמרירו' כמ"ש על לע"ל שיהי' אז גילוי עצום בבכי יבואו ובתחנונים אובילם שצ"ל תחלה בכי'. ויובן זה ממה שמים תחתונים בוכים, דהנה כתי' יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, שבתחלת הבריאה היו מעורבים מים תחתונים במים עליונים, ומים עליונים לא היו בתכלית העילוי, ומים תחתונים לא היו בתכלית השפלות, וע"י רקיע המבדיל נתעלו מים עליונים ונשפלו מים תחתונים. והגורם להבכי' הוא הרקיע דאם לא הרקיע לא הי' שייך בכי' במים תחתונים כמו במים עליונים, וע"י רקיע המבדיל שנשפלו למטה הם בוכים אנן בעינן למהוי קדם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"א
- מזהה
- rh-bgcrcchx
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.