קס

למיתקא עד דלא יתא להכא לית לון חולקא כו' ולגבי עולם היותר עליון העבודה בעולם שהוא בבחי' גשם עדיין, ואי לזאת צריך לעזר וסיוע גם כשכבר כבש את יצרו כו'.

וע"פ הקדמה זו יובן ענין נט"י לסעודה ע"פ פי' מהרי"ק, דהנה צ"ל משארז"ל פתח במזבח וסיים בשולחן עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, דהיתכן שהשולחן יהי' במקום מזבח הכפרה, אך הנה באמת צ"ל האיך המזבח מכפר שע"י שמקריבין הבהמה על המזבח יתכפר על נפש האדם, והרי האדם גבוה במעלה שהוא מדבר והבהמה היא בע"ח, והגם שנת' במ"א בענין אדם כי יקריב מכם ולא נא' אדם מכם כו' זהו בעבודה בנפש האדם אבל בגשמיות בפו"מ הי' מקריבין הבהמה ע"ג המזבח, והאיך עי"ז יתכפר נפש החוטא. אך הענין הוא דכתי' אחור וקדם צרתני, אחור למע"ב וקדם למע"ב, כמ"ש באריכות בדרושי ראשי המטות, שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ומ"מ כשחטא אדם אומרי' לו הרי יתוש קדמך פי' שקדמך במעלה ומדריגה להיותו מבחי' התהו שקדם לתיקון, וכשהוא מקיים רצון עושהו ה"ה במעלה יתירה מהאדם החוטא ועובר על רצון עושהו, שע"י החטא ועון נשפל ונגרע נפש האדם עד שהוא גרוע יותר גם מיתוש, ולכן ע"י שעושה תשובה ומביא קרבן והקרבן נכלל באש שלמטה ואש שלמעלה עד שמגיע לשורשו בחי' פני שור שבמרכבה, ואז ע"י אכילת לחמי לאישי הם השרפי' שנקר' אישי' הם מגביהי' את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, כמ"ש במ"א בענין והחיות נושאות את הכסא, אז נמשך מבחי' אוא"ס דכי לא אדם הוא ששם אינו תופס מקום כלל שיומשך בחי' סליחת העוונות כו'. וז"ע המזבח כפרה שמכפר על נפש החוטא.

ועד"ז יובן ענין שולחנו של אדם מכפר עליו, דהנה צ"ל הלא האדם הוא מדבר שהוא מעלה יתירה על בחי' דצ"ח איך הוא מקבל חיות מצומח וחי, והצומח וחי אינם צריכי' לו והוא צריך להם שבלעדם א"א לו לחיות, וה"ז פלאי, הוא עצמו גבוה יותר וכל חיותו תלוי בצומח וחי דברי' נמוכי' ממנו, ואם מפני דכתי' כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם אלא על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, הרי גם באדם יש מוצא פי הוי', ומאי אולמא דמוצא פי הוי' שבמאכל ממוצא פי ה' דבהאדם כו'. אלא זהו מטעם הנ"ל שבקרבנות שהאדם הוא מבחי' התיקון ודצ"ח הם מתהו שקדם לתיקון אלא שנפל בשבה"כ, וע"י שאוכל מאכל לשם שמים ה"ה מגביה את המאכל מנפילתו וגשמיותו, ונמצא כי המאכל צריך להאדם, וכשהאדם מגביה את המאכל אז

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org