רד

ואם זרוע כאל לך (ב)

בס"ד, פ' שמות, תרל"ב.

ואם זרוע כאל לך ובקול כמוהו תרעם עדה נא גאון וגובה, זהו מענה הקב"ה לאיוב התשבח עצמך לשבור את הרשעים. משמע מזה שלשבור רשעים א"א לצדיקים כ"א בכח האל דוקא. וצ"ל הלא מצינו כמה צדיקים שמשברים לרשעים בתפילתן.

ובכדי להבין זה צריך להבין מ"ש במד"ר ע"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל שהקב"ה קרא ליעקב אל מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות, וענין אביכם בורא עולמות הוא כמאמרם ז"ל עולם מי בראך יעקב בראך ישראל יצרך, כמשנ"ת בדרוש הקבצו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם, אבל אינו מובן עדיין מהו מחלק עולמות.

והענין דהנה במד"ר אמרו ע"פ אלקים אלקיך אנכי למה קרא להקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליראיו, כיצד מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך, והרכיב לאליהו על סוסו ומהו סוס של הקב"ה סופה וסערה שנאמר ה' בסופה ובסערה דרכו וכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, מלך בשר ודם אין קוראין בשמו קיסר אגוסטא ואם קוראים בשמו ממיתין אותו והקב"ה קרא למשה בשמו שנאמר ראה נתתיך אלקים לפרעה, וכן קראו ליעקב אל וכמאמרם ז"ל במגלה ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלקי ישראל, וזהו שחלק מכבודו ליראיו, ומסיים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, והיינו הגם כי חלק מכבודו ליראיו שזה"ע שקראו אלקים, מ"מ אלקיך אנכי שאני על גבך. והענין הוא דהנה משה הי' מאצי' ונודע כי אצילות הוא אלקות כי לשון אצילות הוא מלשון ויאצל מן הרוח שהאציל מן הרוח אשר על משה ונתן על ע' איש הזקנים, ואם כי זהו כמדליק מנר לנר זה נהנה וזה לא חסר כלום, מ"מ ה"ה נחשב להפרשת הארה שענין ההארה הוא ג"כ שלא חסר כלום מן המאור ע"י הארתו כו' אלא שבמשה כתיב ויתן שמתנה יש לה הפסק מפני דכתיב ולא קם נביא בישראל עוד כמשה לכן כתיב ויתן, א"כ אצי' הוא בחי' גילוי הארה מאלקותו יתברך שלכן נק' אצי' בשם אלקות כו', אך מפני שלשון הפרשת הארה אפ"ל שאינו דבוקה ח"ו לכן נת' במ"א שענין אצי' זהו ענין גילוי ההעלם מאלקות שאלקות לרוב העלמו אינו מושג כלל וכלל ולכן גם הכתר שהוא ממוצע בין המאציל לנאצלים ה"ה ג"כ נעלם ונק' ישת חשך סתרו ע"ש העלמו ומה שנתגלה להיות בשם חכים הגם שזהו עדיין חכים ולא בחכ' ידיעא מ"מ להיותו נק'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org