רסז

דלכאורה אינו מובן דהלא הי' צ"ל אין ואפס בהסתלקות א"ס. אך לפ"ז א"ש דשרש הכלים הם מהרשימו ובהסתלקות האור הם חיים מהרשימו וכהמשל דהסתלקות הנפש מהגוף. והנה ראשית האצי' הוא חכמה כי חכמה הוא ראשית הגילוי, ויש בחכמה ג"כ ג' מדריגות, חכמה הגלויה, וחכמה הנעלמה, ועומק המושכל שבחכמה דאצי' כי חו"ב הם תרדל"מ ובינה ה"ה מחשבת השכל, וכל הג' בחי' הנ"ל יכולים להשיג בהשגה כי דרך כלל נק' אצי' השגה, ואפשר שעל ידי יגיעה יכולים לבוא גם לידיעה. אבל מקור השכל שהוא אצי' שבאצי' עתי' דחכמה, כמשנ"ת בדרוש דצלוחית שיש בחכ' כל המדריגות, עז"נ לית מחשבה תפיסא בי', כי ע"ק הוא למעלה מעלה אפי' מהשגת ח"ע. ויש בחכמה ג"כ בחי' רישי' דלא ידע ולא אתיידע. והנה זהו כלל דהחיצוניות שבעליון נעשה פנימיות אצל התחתון כי התחתון א"א לקבל כ"א החיצוניות מהעליון, וא"כ לפ"ז הרי החכמה הוא ראשית ההשתלשלות והוא שרש כל מדריגות כולם פנימי' וחיצוני', דג' עולמות בי"ע וע"ס דאצילות שרש כולם הוא רק מחיצוני' החכמה אבל פנימי' החכמה לא נתגלה עדיין.

והנה על התורה אמרו אורייתא מחכמה נפקת שע"י התורה מתגלה פנימית החכמה, ולכן נק' מפתחות הפנימי' שהוא הפתח ומבוא שיתגלה פנימית החכמה. אבל תילים הוא מפתחות חיצוני' שהרי הוא סיפור שבחו של מקום מבריאת העולמות שראשיתם אינו כ"א חיצוניות החכמה, אך תילים הוא הפתח שע"י יתגלה החיצוניות, כי ע"י ההתבוננות והתלהבות בשבחיו של מקום עי"ז מתגלה החיצוני'. והנה התורה נתלבשה דוקא בעוה"ז הגשמי שהוא בחי' היותר שפל, כי דרך כלל כל העולמות הם שפלים לגבי' כמ"ש על כל שבח מעשה ידיך שאינו אלא כמו כח המעשה ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה, ועוה"ז הוא היותר שפל ובה דוקא נתלבשה התורה כמשנ"ת בדרוש דצלוחית דכל הגבוה גבוה יותר יכול להשפיל א"ע למטה יותר.

וזהו מ"ש ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים ולמה דוקא באמ"צ, דמה שאמר למשה ואהרן ביחד הוא כמשי"ת דטובים השנים ביחד דוקא, אבל מדוע הי' באמ"צ דוקא, אלא דהגילוי באמ"צ שהוא ערות הארץ הוא ע"י הוי' דוקא שהוא המקור לכולם כמ"ש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך. ויובן זה יותר ממשל גשמי דכאשר חוקקים אותיות על אבן טוב א"א לקרותן מחמת תוקף בהירותו, והגם שבמקום החקיקה משחירים את הלבנונית והבהירות מ"מ לעוצם

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org