המזבח עץ
שט
ולהבין זה צ"ל תחלה ענין השולחן, איך השולחן מכפר, ובכדי להבין איך השולחן מכפר צ"ל תחלה האיך המזבח מכפר בהבאת הקרבן הלא כאשר חטא אדם הי' צריך לבקש מגופו, ואיך מתכפר לו בהבאת הקרבן על מה שפגם במ"ע או בעשותו אחת ממצות כו', והגם כי כתי' אדם כי יקריב מכם ודרשינן אדם מכם כי יקריב לא כתי' אלא יקריב מכם, שההקרבה צ"ל מכם דוקא אך זהו הפשט הפשוט. ועוד הלא האדם הוא גבוה יותר מהבהמה כי הוא שרשו מבחי' המדבר, והקרבן הוא מחי ואיך מכפר עליו הקרבן שהוא מחי. ולהבין זה צ"ל מ"ש אחור וקדם צרתני וארז"ל זכה נעשה קדם לא זכה נעשה אחור, זכה נעשה קדם כי כל העולם כולו לא נבראו אלא לצוות לזה, לא זכה אומרי' לו אפי' יתוש קדמך שיתוש אינו נפרד, והאדם יכול להיות נפרד. ועוד י"ל קדמך שהוא קדם במדריגה כי שרשו מעולם התוהו שקדם לתיקון כדכתי' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י ז' מלכי' קדמאין דתהו אלא שנפלו לשבה"כ, ולכן ע"י שמקריב הקרבן וע"י אש שלמעלה ואש שלמטה נתעלה הקרבן אל שרשו עולם התהו שקדם לתיקון, ועי"ז יכול להיות והחיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא אל כי לא אדם הוא ומשם נמשך סליחת עוונות כי אם צדקת מה תתן לו כו' ואם רבו פשעיך מה תעשה לו, וממילא נמשך סליחת עונות, וזהו מ"ש הרמב"ן קרבן הוא ל' קירוב הכוחות והשמות פי' שמקריב בחי' אדם עם כי לא אדם כו'. וגם קרבן בגימט' ארך אפים שעי"ז ממשיך מא"א וזהו מזבח מכפר.
ולהבין ענין ששולחן של אדם מכפר עליו, וגם מהו ל' עליו, צ"ל תחלה איך המאכל מחי' את האדם, הלא שרש האדם הוא גבוה יותר מהמאכל כי המאכל הוא צומח או חי והאדם הוא מדבר, ואם מפני מוצא פי ה' שיש בהמאכל הלא בהאדם גופא יש מוצא פי ה'. אך צ"ל כי שרש המאכל הוא גבוה יותר מהאדם כי שרשו מעולם התהו שקדם לעולם התיקון, ועי"ז יש ביכולת המאכל לזון את האדם, ומאי מכפר עליו, עליו הוא על נפש האלקית גופא הגם שנפה"א גופא אינה צריכה בירור ותיקון, מ"מ ע"י אתכפי' ואתהפכא של נה"ב עי"ז מתעלה הנפה"א במדריגה יותר גבוה. וכמ"ש באלי' שהלך בכח האכילה ארבעים יום, ולכאורה לאיזה צורך נצרך לאכילה הלא מצינו שלבסוף נעשה מלאך, אלא צ"ל שבעת הזאת הי' נצרך לאכילה, ואיך הי' ניזון על מ' יום. אך צ"ל שנשלח לו ע"י אכילתו ההיא ניצוץ אלקי עד שהי' יכול לחיות אותו מ' יום, נמצא שיש ניצוץ אלקי באכילה. וזה"ע צדיק אוכל לשובע נפשו, פי' שובע הוא ל' שביעה כמארז"ל משביעי' אותו כו', פי' הצדיק ע"י אכילה ממשיך לנפשו בחי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, מפני שיש כמה מדריגת ימי עולם וימי קדם, וימי קדם הוא מדריגה גבוה יותר, והצדיק ע"י אכילתו מעלה את נפשו למקום גבוה יותר, וזהו אף שולחנו מכפר עליו.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ב ח"א
- מזהה
- rh-yxf18jyj
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.