(קב) והודח.
דאז הציר היתר הוא1, ולא נאסר מחמת כלי שאינו מנוקב דלקמן סי"ח.
וגם אינו נאסר משום דכבוש בציר, אפילו שהה כשיעור כבישה, דהיינו כדי שיתן על האור וירתיח דהוי כמבושל, אין לומר שיפליט הכלי שנאסר ואוסר הבשר, דלענין להפליט כלי לא הוי כבוש כמבושל בשיעור כבישה כזה, דשיעור זה לא נאמר אלא לענין ציר האסור דאוסר את הבשר הנכבש בתוכו שמבליע בו כדלקמן סי"ח2, או איסור והיתר שנכבשו בציר ושניהם מיני אוכלים שמפליט מזה ומבליע בזה כדלקמן סי' ק"ה3, אבל להפליט הבלוע בכלי אינו מפליט4 אלא בשיעור כבישה יום שלם, דהיינו מעת לעת, שאז חשוב כמבושל אפילו להפליט כלי, ואפילו כבוש במים, ולאחר מעת לעת נעשה הבלוע מה שמפליט מן הכלי נותן טעם לפגם בבשר (ש"ך5).
והט"ז6 כתב, דאם נכבש בו מעת לעת אסור ולא הוי נותן טעם לפגם, משום דהציר של המלח הוא דבר חריף וחורפיה מחליא לשבח שאפילו אינו בן יומו חשוב כבן יומו (מנחת יעקב7):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור