(קה) ובדיעבד מותר.
ורש"ל1 פסק כדעת ה"ר פרץ2, דסבירא ליה בכלי חרס בולע אפילו במנוקבת (ובהכי איירי שמואל), דבקל בולע, ולא אמרינן ביה דשריק, והלכך אפילו דיעבד אסור, ובשאר כלים מותר אפילו לכתחלה.
ודעת רמ"א שאין לחלק בין כלי חרס לשאר כלים, דלכתחלה אפילו בשאר כלים אסור, דיש לחוש לדעת הרשב"א, ובדיעבד אפילו בכלי חרס מותר3, משום דכתב מהרא"י4 דנוהגין כרא"ש דסבירא ליה דשמואל איירי דוקא בשאינה מנוקבת כדלעיל.
והאחרונים כתבו לאסור בכלי חרס אפילו דיעבד כדעת ה"ר פרץ ורש"ל, ובשאר כלים יש לאסור לכתחלה כדעת רשב"א ורמ"א (ש"ך5, מנחת יעקב6, פרי חדש7).
מיהו צונן ודאי דמותר להשתמש בהם, אפילו בלא הדחה אלא בקינוח יפה8. ואפילו כלי חרס לא גזרינן שמא יבא להשתמש בהם חמין כדלעיל9, מאחר שמנוקבת אין דרך להשתמש בה חמין (אחרונים הנ"ל):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור