משום דאפשר לסוחטו אסור1 בבישול, דנהי דהדם נפלט ונסחט לחוץ, מכל מקום הטעם נשאר בו והוא אסור2. משום דחיישינן שמא עם יציאת הדם מן החתיכה לא היה עולה במקום אחד רתיחת המים היטב ולא נתבטל הדם וחזר ונבלע בחתיכה זו שיצא ממנה, שהיא ממהרת לבלוע טפי משאר חתיכות דהוי כמו איסור דבוק בה3 (או שמא היתה לבדה בלא רוטב עם הדם, איסור והיתר הארוך4), ונאסרה ושוב לא הותרה מפני הטעם דאיסור שנשאר בה. ולא דמי למליחה שאינו מבלבל הטעם בחתיכה (שעל ידי מליחה נפרד האיסור מן ההיתר שלא נשאר לא טעם ולא משהו, איסור והיתר הארוך5), אבל רוטב מבלבל הטעם בחתיכה ואי אפשר ליפרד ממנה (ראב"ן6, במרדכי7).
ולא דמי לצלי, דמה שנסחט נופל לארץ, אבל כאן הנסחט נשאר בקדרה אלא שמתבטל, ולא עדיף כל כך כמי שאינו לגמרי (משום דחיישינן שמא יחזור ויבלע בתוכו בעוד שלא נתבטל כדלעיל, הגהות שערי דורא8).
ואם אין ס' נגד החתיכה כל התבשיל אסור לעולם, ואפילו נפלה חתיכת בשר מאותו תבשיל לתבשיל אחר ומשני לשלישי וכן לעולם, צריך לעולם ששים נגד מה שנפל, לדידן דקיימא לן9 חתיכה נעשית נבלה בכל האיסורים (ומהאי טעמא צריך ששים נגד החתיכה והחתיכה אינה מן המנין10). וכן אם נפלה חתיכת האיסור עם אותה החתיכה הנאסרת בעינן ס' נגד שתיהן (איסור והיתר הארוך)11.
ואפילו לא נתבשל לגמרי בלא מליחה, אלא ששמו אותה בכלי ראשון שהעבירו מן האש כל זמן (שהוא רותח) שהיד סולדת בו12. ואפילו נזכר קודם שהתחילה החתיכה להרתיח רק שנתחממה עד כדי שהיד סולדת בו אסורה. דנהי דהבשר לא נתבשל13 מכל מקום הדם שבתוכו נבלע בו14, מידי דהוה אכלי דלא שייך בו בישול ואפילו הכי בלעה בכלי ראשון15 (שם). והט"ז16 כתב דגם הבשר מתבשל אם אינו בשר שור.
וכתב עוד דבמקום שאין הבשר מתבשל אינו נאסר בשביל הדם שנבלע בו ויש לו תקנה במליחה. וכן דעת רש"ל17. וכתב המנחת יעקב18 דיש לסמוך עליהם בהפסד מרובה (אפילו אין במים ס' נגד החתיכה. ואם יש ס' יש להתיר החתיכה אפילו שלא במקום הפסד מרובה19):