דשיעור מליחה כשיעור צלייה (לפי שמליח הוא כרותח דצלי)1, והיינו כשיעור צליית אותה חתיכה לפי גדלה ועוביה2, והואיל ואין שיעור זה שווה בכל החתיכות קבעו להם שיעור מוגבל, ותפסו שעה לשיעור זה מדאמרינן בפסחים3 דאפילו גוף שלם כמו פסח סגי בשעה אחת לצלייתו. אכן בשעת הדחק כגון לכבוד שבת ולכבוד אורחים יש לסמוך אקבלת הגאונים שהוא שיעור מיל (תרומת הדשן4), שהוא שיעור שתצלה כמאכל בן דרוסאי (רא"ה5), שאז פולטת כל דמה בצלייה כדלקמן (סימן ע"ג6 וע"ו7, והוא הדין במליחה).
(ושיעור מאכל בן דרוסאי הוא כחצי בישולו לרמב"ם8, וכן שיעור מיל הוא ב' חומשי שעה שהוא חצי שעה פחות עשירית9. והתרומת הדשן סבירא לי' כרש"י10, דמאכל בן דרוסאי הוא שליש שעה בקירוב11):