(קטו) רותחין.
לפי דסבירא ליה שאין המלח מפליט כל הדם שבחתיכה, שהרי שיעור מליחה קבלו הגאונים שהוא שיעור מיל1, ואנו רואים שהמוהל היוצא מן הבשר אחר שיעור זה הוא יותר מאדים מן הראשון, והילכך ודאי אין מליחה באה אלא להוציא הדם שעל פני הבשר והסמוך לו, הא לדם הבלוע בחתיכה לא חיישינן, שהרוטב רותח חולט אותו ואינו מפליטו, והוה ליה דם האברים שלא פירש2, ולפיכך צריך שלא לתת הבשר בקדרה עד שיהיו המים רותחין, שהמים רותחין חולטין ומצמיתין הדם בתוכו שלא יפלוט3. ואעפ"כ צריך למלחו קודם שיתנו במים רותחין, כדי שיצא הדם שעל שטח הבשר והסמוך לו, דחיישינן שמא קודם שתרגיש הבשר בחום המים תפליט מן הקרוב לשטח (ר"ן4 לדעת הרמב"ם5).
אבל כל הפוסקים חולקים על זה וסבירא להו דהמלח מוציא כל הדם שבו, ואפילו גבי אומצא דאסמיק ומזרקי אמרינן6 חתכי' ומלחי' אפילו לקדרה שפיר דמי, אלמא המלח מוציא אפילו הדם שבחוטין. ואע"פ שאחר שיעור מליחה המוהל מאדים, קים להו לרבנן דבשיעור מליחה יוצא כל מה שהוא דם גמור, והשאר מוהל אדום הוא שיוצא ומותר7 (שם בר"ן).
ולכן כתב השו"ע הסברא הראשונה בסתם, ומכל מקום הביא סברא זו כדי שכל בעל נפש יחמיר על עצמו היכא דאפשר (ב"י8, ש"ך9), זהו דעת השו"ע:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור