משא"כ בתושבע"פ שיוכל לטעות לומר ששכלו אדון בזה. וזהו שבלילה היו דולקין כל הנרות – וגם נהאמ"צ בכלל – וכלמוד משנה שכלול בה גם כמה פסוקים מתושב"כ (ומ"ש על בבל דוקא שבלולה במקרא וכו' סנה' כד. עיי"ש חדא"ג מהרש"א), משא"כ ביום לא הי' דולק – לרוב המפרשים לבד היד וכנ"ל – רק נהמ"ע שהוא נהאמ"צ הרומז לתושב"כ.
משא"כ בתושבע"פ שעיקרה ההבנה וההשגה בשכל האדם, עד שיוכל לטעות לומר ששכלו אדון בזה, אין הקדושה נגלית ונרגשת כ"כ, ולכן שייכת תושבע"פ ללילה.
וזהו שבלילה ששייך לתושבע"פ, היו דולקין כל הנרות – ששת הנרות שכנגד ששה סדרי משנה, וגם נר האמצעי שכנגד תושב"כ בכלל – וכלימוד משנה שכלול בה גם כמה פסוקים מתושב"כ,
(ומה שאמרו חז"ל על (תלמוד) בבל דוקא ש"בלולה במקרא וכו'", כדאיתא בסנהדרין כד, א – עיי"ש חדא"ג מהרש"א שהפירוש הוא "שמתוך גאותן לומדין בלול ומעורבב לפי הזמן, דבן ה' למקרא לומדין משנה, ובן י' למשנה לומדין תלמוד וכו'"; אבל זה שיש כמה פסוקים מתושב"כ וכו' – אינו שייך לתלמוד בבלי דוקא, שהרי "תלמוד א"י נמי בלול כה"ג", וכן המשנה),
משא"כ ביום ששייך לתושב"כ, לא הי' דולק – לדעת רוב המפרשים (לבד הרמב"ם ביד דס"ל שגם ביום היו מדליקין כל הנרות, וכנ"ל ס"א) – רק נר המערבי, שהוא נר האמצעי, הרומז לתושב"כ.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור