וזהו שארון לד"ה צו"ד מונח, כי לית מאן דפליג שהוא עבודת התורה, שבו מונחים הלוחות, וע"פ פסק היד מנורה צו"ד ושלחן מו"מ, כי מנורה היא ג"כ ענין התורה, משא"כ השלחן שהיא העבודה בעולם ובכלל בענינים הגשמים, הוא מו"מ מונח. ובכ"ז סוגית הש"ס במנחות (צח:) משוה מנורה לשלחן, כי כאופן מצב האדם בעבודתו בענינים רוחניים כן צ"ל מדרי' ג"כ בהנהגתו בעניניו החומרים. וע"ד מ"ש ביד הל' דיעות רפ"ה כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדיעותיו והוא מובדל בהם משאר העם כך צריך שיהי' ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשית צרכיו וכו' ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר. וכנרמז ג"כ במארז"ל (יומא לג:)
אחת היא (צפון ודרום מונחת), או שהעיקר הוא עבודת הלב והרגש, שבזה מקודש א' מחבירו (מזרח ומערב מונחת);
אמנם, בענין שבו אין מקום לפלוגתא מהו עיקר ענינו – אין מקום לפלוגתא איך הי' אופן הנחתו במקדש.
וזהו הטעם שארון לדברי הכל צפון ודרום מונחתע – כי, לית מאן דפליג שענינו של הארון הוא עבודת התורה, שהרי בו מונחים הלוחות שהם עיקר התורה, ולכן לדברי הכל מונח הארון צפון ודרום, שבו אין חילוקים בקדושת המקום, בהתאם לכך שכל הדרגות שבתורה הם קדושה אחת (כנ"ל סע"ו).
פד. ועפ"ז יש לבאר גם הטעם שע"פ פסק היד, מנורה צפון ודרום מונחת ושולחן מזרח ומערב מונח (כנ"ל סל"ז ואילך) – כי:
מנורה היא ג"כ ענין התורה שכל הדרגות שבה הם קדושה אחת, ולכן פסק הרמב"ם שצפון ודרום מונחת, משא"כ השולחן שהיא העבודה בעולם ובכלל בענינים הגשמיים שיש חילוקי דרגות באופן המשכת הקדושה בהם, הוא מזרח ומערב מונח, ששם יש חילוקים בקדושת המקום.
ובכל זאת סוגיית הש"ס במנחות (צח, ב) משוה מנורה לשולחן שבחד אופן מנחי (כנ"ל שם) – כי, כאופן מצב האדם בעבודתו בענינים רוחניים (מנורה), כן צריכה להיות מדריגתו ג"כ בהנהגתו בעניניו החומריים (שולחן),
וע"ד מ"ש ביד הל' דיעות רפ"ה: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדיעותיו והוא מובדל בהם משאר העם כך צריך שיהי' ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו וכו' ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר"תעא,
וכנרמז ג"כ במאמר רז"ל (יומא לג, ב) בביאור הטעם שהמזבח שעומד בין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור