ופיה"מ דע"ג מעלה בהה"ב קאי אב"ז ולא אאוכלסא, מוכרח הוא, דמלבד דס"ר אנשים ע"ג מעלה הוא ענין זר, הנה כל הר הבית הוא ת"ק אמה ע"ג ת"ק אמה (מדות רפ"ב), שהם כ"ה רבוא אמה על אמה (ובהם הוא ג"כ מקום ביהמ"ק), וא"כ אין שם מקום לס"ר, דגברא באמתא יתיב (סוכה ז:), והוא א' על אמה (תוד"ה אמה פסחים קט:). ובפרט דלפירש"י ד"ה גב (שבת קטו.) משמע שע"ג מעלה בהה"ב היינו לפנים מהחיל. ורק בעזרה ארז"ל (אדר"נ פל"ה) דנעשה נס שאפילו כל ישראל נכנסין בעזרה עז' מחזקתן.
א1), ובבכורות (נד, ב) איתא דט"ז מילי (שהם ד' פרסאות) קא שלטא בי' עיני' דרועה, וא"כ, מירושלים לחו"ל – שהוא לכל הפחות עשר פרסאות – אי אפשר לראות. וכן משמע ג"כ בפסחים (מט, א): "מי שיצא מירושלים . . אם עבר צופים וכו'"2, היינו, שהמקום שממנו יכולים לראות את ביהמ"ק (שעל שם זה נקרא "צופים") הוא בארץ ישראל, סביב ירושלים. ועכצ"ל, שהאוכלוסא שראה בן זומא בעמדו בהר הבית היתה בארץ ישראל. ועפ"ז פסק הרמב"ם שברכת חכם הרזים היא באוכלוסא שבארץ ישראל דוקא.
ולגופו של ענין – מ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות ד"על גב מעלה בהר הבית" קאי אבן זומא ולא אאוכלסא – מוכרח הוא:
דהרי מלבד זה דעמידת ס' רבוא אנשים "על גב מעלה", הוא ענין זר, הנה: כל הר הבית הוא ת"ק אמה ע"ג ת"ק אמה (מדות רפ"ב), שהם כ"ה רבוא אמה על אמה (ובהם הוא ג"כ מקום ביהמ"ק, ובמילא, השטח הפנוי בהר הבית הוא פחות מכ"ה רבוא אמה על אמה), וא"כ, אין שם מקום לס' רבוא אנשים, דהרי "גברא באמתא יתיב" (כל אחד מקומו אמה) (סוכה ז, ב), והוא אמה על אמה (תוד"ה אמה פסחים קט, ברלג), ובשביל ס' רבוא בני אדם צריכים ס' רבוא אמה על אמה, ולא מספיק שטח שהוא (פחות מ)כ"ה רבוא אמה על אמה.
ובפרט דלפירש"י ד"ה גב (שבת קטו, א) משמע, ש"על גב מעלה בהר הבית" היינו לפנים מהחילרלד, ולא כל שטח הר הבית, הרי בודאי שבשטח זה אין מקום לס' רבוא אנשים.
ואין לומר שהי' זה בדרך נס – שהרי רק בעזרה אמרו רז"ל (אדר"נ פל"ה, ח) דנעשה נס "שאפילו כל ישראל נכנסין בעזרה עזרה מחזקתן".
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור