כיון דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן בעינן דחזי אהדדי, כי צ"ל השואה בין ב' העבודות.
[או י"ל עפמ"ש בתו"א ויקהל דהארון מנורה ושלחן רומזים על תורה בשרשה גילוי' במדות וכשנעשית לחם ומזון לנפש וזהו המ"ד דכולם צו"ד מונחין].
והחלוק דלמוד התורה דארון או מנורה י"ל דרמז הארון הוא הלמוד דתורתן אומנתן* או בביטול לגמרי, וע"ד שמצינו בר"א הגדול שלא אמר דבר שלא שמע
*) תורתן אומנתן תו"א המגביהי ובי'.
המנורה להשולחן לא הי' מכוון ביניהם אלא "משוך כלפי חוץ קימעא", "כיון דכתיבתעב ואת המנורה נוכח השלחן בעינן דחזי אהדדי" – כי צריכה להיות השוואה בין ב' העבודות, שהעבודה הרוחנית (מנורה) והגשמית (שולחן) צריכים להיות בהתאם ובהשוואה זל"ז.
[או יש לומר ע"פ מ"ש בתו"א ויקהלתעג דהארון מנורה ושולחן רומזים כולם על תורה, אלא שהארון הוא "כמו שהתורה בשרשה", המנורה היא גילוי' של התורה במדות, והשולחן הוא כשהתורה נעשית לחם ומזון לנפש. וזהו טעם המ"ד דכולם (לא רק הארון, אלא גם המנורה והשולחן) צפון ודרום מונחיןתעד, לפי שכולם רומזים על תורה שכל הדרגות שבה הם קדושה אחתתעה].
פה. ויש להוסיף ולבאר החילוק דלימוד התורה דארון או מנורה להדעה ששניהם מונחים צפון ודרום מצד שייכותם לתורה:
אף שארון ומנורה שייכים שניהם לתורה – יש לומר, דרמז הארון הוא הלימוד דתורתןתעו אומנתן*, או הלימוד בביטול לגמרי, וע"ד שמצינו ברבי אליעזר
*) תורתן אומנתן – ראה תו"א דרושי חנוכה ד"ה מי כה' אלקינו המגביהי וביאורותעז.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור