יסודה שיהי' אימת ממה"מ תמיד לנגד עיניו, שזה ינחהו במעגלי צדק, וכנ"ל דליהוי עלך אימתא דשמיא. ובכלל הם ב' ענינים: שפלותו בעיני עצמו שרצונותיו ותאותו וכל מהותו אינם תופסים מקום אצלו*, וההתקשרות במח' ודעתו תמיד בהק', שאינו רוצה להיות נפרד ממנו. – וחלוק בין ב' הדברים הוא: השפלות היא הכנה והכשרה שיוכל להיות ההתקשרות, ולא ישים שקר בנפשו, כי בלאה"כ הרי כל אדם שיש בו גסה"ר אמר הק' אין אני והוא יכולים לדור בעולם (סוטה ה.).
למדת השפלות יוכל בכח עצמו להגיע לאמיתתה, כי הרי האמת כן הוא דמה אנו מה חיינו וכו', משא"כ ההתקשרות בבוראו שתהי' באמת הוא רק בחסד עליון, כי הרי
*) יסוד ועיקר התחלת עבודת האדם הוא ענוה ושפלות – לך לך רנ"ה.
לכן, יסודה של עבודת הלב והרגש הוא ביטול מציאותו – שיהי' אימת מלך מלכי המלכים תמיד לנגד עיניו, שזה ינחהו במעגלי צדקתיח גם כאשר טבעו ומדותיו נוטים לענין בלתי-רצוי, וכנ"ל בר"נ בר יצחק שמצד טבעו הי' נוטה לענין בלתי-רצוי, ואמרה לו אימי' כסי רישיך דליהוי עלך אימתא דשמיא.
ובכלל הם ב' ענינים ביסוד עבודת הלב והרגש: (א) שפלותו בעיני עצמו, שרצונותיו ותאותו וכל מהותו אינם תופסים מקום אצלו*, (ב) וההתקשרות במחשבתו ודעתו תמיד בהקב"ה, שאינו רוצה להיות נפרד ממנו.
והחילוק בין ב' הדברים (שפלותו בעיני עצמו והתקשרותו בהקב"ה) הוא בשתים:
א) השפלות היא הכנה והכשרה שיוכל להיות ההתקשרות, ולא ישים שקר בנפשו, אלא יהי' שפל בעיני עצמו באמת, כי בלאו הכי, לא תוכל להיות ההתקשרות בהקב"ה, שהרי "כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם" (סוטה ה, א).
ב) למדת השפלות – יוכל האדם בכח עצמו להגיע לאמיתתה, כי הרי האמת כן הוא שאין להאדם תפיסת מקום, ד"מה אנו מה חיינו וכו'"תכ, משא"כ ההתקשרות בבוראו – כדי שתהי' באמת הוא (לא בכח עצמו) רק בחסד עליון,
*) יסוד ועיקר התחלת עבודת האדם הוא ענוה ושפלות – ד"ה לך לך תרנ"התיט.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור