חופה. ויש חופה על זו"ן, ת"ת דאימא כתר לזו"ן, רצון שלמטה מהשכל, שנלקח מהתבוננות. וי"ל דלכן כרובים דמשה – מזהב, בינה התבוננות, ומקשה מהכפרת. אבל דשלמה חופה על או"א, רצון שלמע' מן השכל, מעצי שמן דוקא, שמן מו"ס,
מקשה גו' משני קצות הכפורת", ובשלמה נאמרשעה "ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן גו' ויצף את הכרובים זהב" – ע"פ המבואר בדרושי חסידות [תו"א תרומה. לקו"ת שה"ש ד"ה כי על כל כבוד חופהשעו].
והענין בזה:
כפורת שהיא בחי' מקיף – הוא בחי' חופה. ויש חופה על זו"ן, בחי' תפארת דאימא שנעשה כתר לזו"ן, וענינה בעבודת האדם הוא רצון שלמטה מהשכל, שנלקח מהתבוננות – שזהו ענינה של הכפורת שהיא חופה על זו"ן, שהם הכרוביםשעז.
ויש לומר, דלכן, כרובים דמשה, שהם בחי' זו"ן – היו מזהב, כי, זהב הוא בחי' בינהשעח, התבוננות שכלית, שממנה באים המדות, זו"ן (כרובים), ונעשו מקשה מהכפורת – כי, זו"ן (כרובים) נמשכים מבחי' תפארת דאימא (כפורת) שנעשית כתר לזו"ן.
אבל כרובים דשלמה הם למעלה מזה (לא רק למעלה מהכרובים דמשה, אלא למעלה גם מהכפורת שהיא חופה על זו"ן) – שהם חופה על או"א, שענינה הוא רצון שלמעלה מן השכל,
ולכן, הכרובים דשלמה היו (לא מזהב, בחי' בינה, אלא) מעצי שמן דוקא, כי