בפשיטות לפני ה' דהוא הסמוך לקה"ק [וכמו דנק' יסוד מע' לפני ה' ( ), הנחת מטה שקדים בתוך מטותם שלא יאמרו ( ].
ויש לברר איך יפרנס הרמב"ם הא דנהמ"ע ממנו הי' מדליק ובה הי' מסיים (שבת כב: מנחות פו:), כיון דלדידי' אם מצא ב"נ המז' דולקין מדשן שאר ה"נ וגם נהמ"ע בכללן. וגם איך יתרץ הא דסיפרי – הובא ברמב"ן עה"ת שמות כז' כ' – תמיד שיהא נהמ"ע דולק תדיר שממנו מדליקין את המנורה בה"ע. ובתו"כ – הובא שם – תמיד שיהא נ"מ תדיר. והרי להרמב"ם כל הז"נ דולקין גם ביום, ולאידך גיסא הרי גם נהמ"ע מדשנו.
מזרחיים משאר ה' נרות) באופן אחר (לענין החילוק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות, כנ"ל ס"ב-גמו) – הרי מחורתא לפרש כפשוטו: נר המערבי, הנר דבקצה מערב, ונקרא בפשיטות "לפני ה'", דהוא הסמוך לקדש הקדשים [וכמו דנקרא יסוד מערבי של מזבח החיצון "לפני ה'"מז, לפי שהוא לצד אוהל מועד, ובמילא ה"ה היותר סמוך לקדש הקדשים. – וכיון שנר המערבי הוא "לפני ה'" יותר משאר הנרות, נעשה בו הנס. וכפי שמצינו בהנחת מטה שקדים "בתוך מטותם", "שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח"מח, שמזה מוכח שסמיכות המקום לצד שכינה היא סיבה שייעשה בו נס].
איך יפרנס הרמב"ם הא דשנינו בנר המערבי "ממנומט הי' מדליק ובה הי' מסיים" (שבת כב, ב. מנחות פו, ב) – כיון דלדידי', אם בכניסה הא' מצא ב' נרות המזרחיים דולקין, מדשן שאר ה' נרות וגם נר המערבי בכללן, ואח"כ נכנס עוה"פ ומדשן ב' נרות המזרחיים (כנ"ל ס"א-ב), ונמצא, שאינו מתחיל ההדלקה מנר המערבי, שהרי שני המזרחיים דולקים כבר, ואינו מסיים בנר המערבי, שהרי מדשנו בכניסה הא', ואח"כ מדשן את שני המזרחיים?
וגם: איך יתרץ הרמב"ם הא דסיפרינ (הובא ברמב"ן עה"ת שמות כז' כ') "מערב עד בוקר לפני ה' תמיד, שיהא נר המערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערביים", ועד"ז בתו"כנא (הובא ברמב"ן שם) "להעלות נר תמידנא, שיהא נר מערבי תדיר" – והרי להרמב"ם כל הז' נרות (לא רק נר מערבי) דולקין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור