של , וא"כ משעה ט' ומחצה עד עה"ש הם משעות השות. ובשעור זה משערינן הפתילה. והנה בער"פ שחל להיות ערה"ש מדליקין המנורה בז' ומחצה לערך, שאז גמר הקרבת התמיד, ונרות קודמות לפסח (פסחים נט.), ובניסן היום והלילה שווין, וא"כ, אם בטעות הניחו אז פתילת תמוז, יכלה השמן לערך בחצי הלילה.
ב' שעות משעות זמניות, שכל אחת מהם ביום זה (בתקופת תמוז) בירושלים היא של שבעים דקות (שעה ועשר דקות)קיב,
ונמצא חלוקת כ"ד שעות המעת-לעת בירושלים בתקופת תמוז: מעלות השחר עד שקיעת החמה – שש עשרה שעות ועשרים דקות (י"ב שעות זמניות מהנץ עד השקיעה, שהם ארבע עשרה שעות, ועוד ב' שעות זמניות מעלות עד הנץ, שהם שתי שעות ועשרים דקות). ומשקיעת החמה עד עלות השחר – שבע שעות וארבעים דקות.
וא"כ, שיעור הזמן "מערב עד בוקר" שבו דולקת המנורה, משעה ט' ומחצה מי"ב שעות זמניות של היום, שאז הוא גמר הקרבת התמיד בין הערביים ("מערב"), עד עלות השחר ("עד בוקר"), דהיינו, מב' ומחצה שעות זמניות קודם שקיעת החמה, שבתקופת תמוז הם ב' שעות חמשים וחמש דקות, וכל שיעור הזמן משקיעת החמה עד עלות השחר, שבתקופת תמוז הוא שבע שעות וארבעים דקות – הם: עשר שעות שלושים וחמש דקות משעות השוותקיג.
ובשיעור זה משערינן עובי הפתילה בלילי תמוז הקצרים – שתהי' עבה כדי לכלות כל השמן שבנר במשך שיעור זמן היותר קצר של עשר שעות שלושים וחמש דקות.
והנה, בערב פסח שחל להיות בערב השבת, מדליקין המנורה בשעה ז' ומחצה לערך, שאז גמר הקרבת התמידקיד, ואז מדליקין המנורה ואח"כ שוחטין הפסח, שהרי נרות קודמות לפסח (פסחים נט, א). ובניסן היום והלילה שווין, י"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה, וי"ב שעות משקיעת החמה עד נץ החמה (כך שהשעות הזמניות והשעות השוות היינו הך), ונמצא, שזמן הדלקת המנורה – בשעה ז' ומחצה, דהיינו, בשעה אחת וחצי אחה"צ – הוא ארבע ומחצה שעות קודם השקיעה, ובמילא, השיעור ד"מערב עד בוקר" הוא ארוך יותר, ולכן צריכים להניח פתילה דקה יותר, כדי שיספיק השמן להיות הנר דולק עד עלות השחר.
וא"כ, אם בטעות הניחו אז (בערב פסח שחל בערב שבת) פתילת תמוז ששיעורה שיכלה בשמן שבנר במשך עשר שעות שלושים וחמש דקות, אזי יכלה השמן לערך בחצי הלילה (שיהי' דולק מ-1:30 אחה"צ עד 12:05 בלילה).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור