פירוש אחר שנמלח1, אפילו נזכר קודם שנתבשל, ואין צריך הדחה ומליחה שנית אפילו בלא הפסד מרובה, שהעיקר הוא כדעת הסמ"ק שההדחה אינה אלא משום דם בעין שעליו, ובהדחה מועטת שמעביר הדם סגי2.
(אלא שבהפסד מרובה סומכין על דעת הרא"ש. ולא הוי כתרי קולי דסתרי אהדדי3, מכיון שאין סומכין עליו אלא בשעת הדחק, דהיינו בהפסד מרובה. ובלאו הכי הרי דעת מהר"ם4 להתיר בדיעבד אפילו לטעם הסמ"ק, דסבירא ליה דמשום דם בעין אינו אסור כי אם לכתחילה אבל בדיעבד שרי, דמדמי לה לכבדא עלויי בישרא5, ואפילו בלא הדחה ומליחה שנית שרי לדידיה).
מיהו לא מהני אפילו בדיעבד מה שרוחצין הטבחים הצלעות שלימות, כמו שרגילים לשפוך עליהם בהעברה בעלמא לנאותן6, ואפילו לא חתכן אחר כך לשנים, דאינו קרוי חללי' בי טבחי עד שהדיחו קצת כדרך שמדיחים בשר כשרוצים למלחו, אבל הדחה מהני ואין צריך לשרותו בכלי (ש"ך7). והמנחת יעקב8 כתב דאין להקל אלא אם כן שראו קצת בכלי9: