(לח) במים.
בגמרא1 רב דימי מלח במילחא גללניתא (פירש רש"י מלח גסה של ים2) ומנפץ לה. וכתב הרשב"א3 דאין לפרש שמנפץ ליה בלא הדחה כלל, דעל כרחין יש טיחת דם על פני הבשר ואינו נכשר אלא בהדחה, אלא שמנפץ אותה קודם הדחה, כדי שיוכל להדיח באיזה כלי שירצה ואפילו בכלי שאינו מנוקב, שאם יניחו בכלי שאינו מנוקב עם מלחו במים נמצאו המים שוברים פליטת הבשר, ונמצא הדם שע"פ הבשר ושעם המלח חוזר ונבלע בבשר מחמת המלח שעמו בכלי. ולפיכך תקנה גדולה הוא למלוח במלח גסה, שבמעט ניעור שהוא מנער אותה ננערת ונופלת, ואחר כך רשאי להדיחו באיזה כלי שירצה, לפי שאחר שנפץ המלח והדם שעליו אין בטיחה משהו כדי לאסור הבשר שבטל הוא במים. ואם מלח במלח דקה, אע"פ שהוא רשאי, צריך לשפשף היטב כדי להסיר המלח הנדבק בבשר קודם שמניחו בכלי שאינו מנוקב עכ"ל.
ורש"י4 פירש דדוקא במלח גסה צריך ניפוץ מפני הדם הנבלע במלח, אבל מלח דקה אין צריך לנפץ לפי שהיא נתכת מעצמה.
ודעת השו"ע כרשב"א, לכן כתב או ישטפנו וכו', ופירוש או, במקום דלא מהני ניפוץ כמו במלח דקה ישטפנו כו' בשטיפה ושפשוף היטב5. ודעת רמ"א כרש"י כמו שיתבאר6:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור