שיתבאר לקמן סעיף ו'. והטעם שמאחר שאנו חוששין שמא הבליע דם בעין שעליו אין שיעור לדבר ומיד נאסר (תורת חטאת1). (ולאו דווקא מיד שאינו נאסר עד שיראה ציר2, שאז אנו רואין שהפליט ואומרים שכשם שהוא פולט כך הוא בולע)3.
ואפילו מליחה של צלי אי אפשר שלא יבליע כל שהוא מן הדם בעין שעליו לתוכו (ט"ז4). והוא חשוב רותח, אע"ג דאין הבשר נחשב רותח עד שימלחנו כעין מליחה לקדרה וישהה במלחו שיעור מליחה כדלקמן סי' צ"א5, מכל מקום הרי נתבאר שם6 שהציר הנוטף על ידי מליחה מקרי רותח אפילו במקום שאין הבשר חשוב רותח, והוא הדין הדם הנבלע על ידי מליחה.
ומכל מקום כתב באיסור והיתר הארוך7 שיש תקנה לזה בצלייה, שלא נבלע כל כך עד שלא יהא כח בצלייה להוציאו, מאחר שלא שהה שיעור מליחה (או שנמלח מליחה מועטת). וכן משמע לקמן סי' ע"ו ס"ב בהג"ה, וכן דעת הש"ך8. אבל רש"ל9 מחמיר אפילו לצלייה אפילו לא שהה שיעור מליחה ואפילו נמלח רק מעט כעין מליחת צלי10, וכ"ד הט"ז11. והמנחת יעקב12 כתב דאם נמלח מליחה מועטת וגם לא שהה שיעור מליחה דאיכא תרתי לטיבותא יש להקל אבל בחד מהני לא, וכתב שזהו דעת רמ"א בתורת חטאת ובהג"ה בסי' ע"ו בס"ב: