(א) בבית

(א) בבית¹.

בגמרא² אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. אתמר רב הונא אמר מולח ומדיח, במתניתא תנא מדיח ומולח, ולא פליגי הא דחלליה (פי' רש"י כל רחיצת הבשר מתרגמינן חילול) בי טבחא הא דלא חלליה בי טבחא עכ"ל. והרבה טעמים נאמרו בהדחה זו שמדיחו בתחלה.

הר"ן³ כתב כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו על ידי מליחה שאם יהא נקרש על פניו לא יהא כח במלח להוציא דמו עכ"ל. וכן נראה מדברי הרא"ש, כמ"ש לקמן בס"ב⁴.

והמרדכי⁵ כתב משום שלא יתמלא המלח מדם שעל פניו ולא יוכל להפליט דמו.

והרשב"א במשמרת הבית⁶ כתב כדי ללחלח הבשר שיהא המלח נדבק בו ויהא נוח להפליט⁷.

אבל הסמ"ק⁸ כתב הטעם להעביר דם בעין שעל פני הבשר, משום דכח המלח מבליע דם בעין שעליו לתוכו, דכשם שהמלח מפליט דם הנבלע כך מבליע דם בעין שנמצא על הבשר, ואין בשום חתיכה ששים נגד הדם שעליה⁹ ונאסר¹⁰.

ואף שמעשים בכל יום שמולחים הרבה חתיכות זו על גב זו, ולא אמרינן שהתחתון בולע מעליון. משום דאמרינן דמא משריק שריק במליחה כמו בצלייה¹¹ (שעל ידי צלייה אינו נוח ליבלע אלא מחליק ונופל, רש"י¹²), או איידי דטריד התחתון לפלוט דמו לא בלע דם העליון¹³, או אפילו בולע אמרינן כבולעו כך פולטו¹⁴, כמ"ש כל זה לקמן בסי' ע'¹⁵. מכל מקום כל זה לא שייך אלא בדם פליטה שנפלט דם הבלוע על ידי מליחה (או צלייה)¹⁶, אבל גבי דם בעין לא שייך לומר כן כמ"ש שם בסוף הסי'¹⁷.

ולכתחלה יש לחוש לכל הפירושים כמשי"ת כל אחד ואחד במקומו. אבל טעם הסמ"ק הוא עיקר להלכה כמשי"ת לקמן בס"ב¹⁸. ולכן נהגו המדקדקים ליזהר שלא לתת שום בשר שלא הודח מתחלה לא על שום דף ולא על שולחן שאינו מיוחד לכך¹⁹ (אף שעכשיו רוצה לייחד למלוח עליו בשר, או שהדף הוא של איסור דאין לחוש משום שהבשר שלא הודח הוא אסור ואסור ליתן איסור אפילו צונן בכלי של היתר צונן כדלקמן סי' צ"א²⁰, ומשום הבשר ודאי דאין לחוש כיון דאורחיה בהדחה כדלקמן שם²¹) (מנחת יעקב²²), כי שמא יש מלח על השלחן או על הדף ולאו אדעתיה והמלח מבליע דם בבשר (רש"ל²³ ט"ז²⁴). ומטעם זה גם כן יש ליזהר שלא לתת מלח על מקום המיוחד לתת שם בשר כשמביאין מבית הטבח (ט"ז²⁵):

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org