(סג) בן דעת.
אפילו לא ראוהו עוסק בהדחה כלל1, מאחר שהנכרי2 יודע מנהג ישראל מירתת וירא לשנות מנהגם, שחושש פן יראה ויגיד הדבר3.
אבל אם לא היה ישראל בן דעת יוצא ונכנס, דעת השו"ע דאין סומכין על דבריו של נכרי (בדיני כשר וטרפה) אפילו הוא מסל"ת. וקי"ל4 דהנכרי מסל"ת נאמן בדרבנן, ודם שבשלו אינו אלא מדרבנן5, מכל מקום הכא כיון דאתחזק איסורא, שהחתיכה היתה מוחזקת בדם ומלח שעליה, אינו נאמן הנכרי להוציאה מחזקת איסור6. וזהו שכתב סומכין על דבריו אם היה כו'. ורמ"א בהג"ה פליג עליה כמו שיתבאר (ש"ך7):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור