עלינו1 לשבח2 למהולל ברוב התשבחות3 על חבלים נפלו לנו בנעימים אף נחלת שפרה עלינו4, נחלת ה'5 וארצנו הקדושה, לתת לנו [בה] יד ושם טוב מבנים ובנות6 שהם בעלי תורה ובעלי מצות, כי כתר שם טוב עולה על גביהם7, והם הבוטחים בה'8 ועושים טוב לשמו הגדול השוכן בארצו ונחלתו, כדכתיב בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה9, פי' רעה, שזן ומפרנס כביכול את השכינה שנקראת אמונת ישראל10, השוכנת בארץ על יושביה המחזיקים בתורת ה' ועבודתו ועומדים לפני ה', כי היכל ה' המה11, כמשארז"ל כל העוסק בתורה בארץ ישראל12 כו'. אשר על כן כל המחזיק בידם וזנם ומפרנסם, כאלו זן ומפרנס את השכינה13 כביכול, ועושה טוב לשמו הגדול, וזהו כתר שם טוב. והיא צדקת ה'14 ממש כביכול, וכמאמר איזהו חסיד המתחסד עם קונו15, חסד ה' מלאה הארץ16 דוקא, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו17, במעשה בדיבור ומחשבה.
במעשה, פתוח תפתח18 את ידך לאחיך ולאביונך בארצך ביד מלאה ורחבה19, וכל המוסיף יותר מכדי השגת ידו יוסיפו לו ברכה עד בלי די20.
ובדיבור, לדבר תמיד ולפקח כל השנה על אודות חיזוק ישיבת הארץ, ולהתאמץ בכל מיני התאמצות אצל כל אחב"י אשר דברי אנ"ש נשמעים להם, ונדיב על נדיבות יקום21.
ובמחשבה, להיות הכל בעין טובה, ושמח שמחה רבה כאשר ירחיב ה' לנו ופרינו בארץ22 וירבו מאד יושביה, ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות על ישראל שלום23.
ולא יתן גרעון24 ח"ו לתולדות הארץ, כי אם יוסיף ה' עליהם25 אלף פעמים, ואין מעצור לה' להושיע לרב או למעט26, אך כי ה' חפץ למען צדקו27 לצדקנו ולזכותנו, וצדקה תהיה לנו28.
ועל כן חלילה לנו מחדול29 להושיע ידינו רב להם30, להרבות מוהר ומתן31, איש לפי פקודיו לרב להרבות נחלתו32 דהיינו לראות ברשימה שת"י מוכ"ז מספר נפשות אביונים נקיים33 דאחינו יושבי אה"ק אשר לא הי' פה במדינתינו34, וכל אחד ואחד מאנ"ש יכתוב ידו לה'35, לשלם מדי שנה בשנה36 לכל אחד ואחד מאחינו יושבי אה"ק שי' נדבה הגונה לפי מספר נפשות ביתו ולא יצטרכו לצאת חוצה ח"ו.
אך שלא לגרוע37 נדבתם ח"ו אשר כבר התנדב לאחינו אשר הי' פה ועשו להם מעמדות. ואפילו מעמדות של אלמנות צרורות38 באה"ק כמו אשת ר' ישראל שקלאווער39, שלא לפחות מבחיי בעלה ז"ל, לעשות נחת רוח לדיין אלמנות ואבי יתומים40.
וגם במעמדות אשר עשו להם אחינו בני ישראל, המתגוררים בחו"ל עדיין, לסלק עד פרוטה אחרונה כמבואר במכתב דאשתקד41.
וגם כאו"א מאחינו יושבי ארץ42 הקדש, אשר ישיא או השיא את בנו ובתו למז"ט, לעשות להזוג מעמדות ככל אנ"ש, איש כפי נדבת לבו43, לשלוח מדי שנה בשנה, נא ונא.
עוד זאת אדרוש ואבקש מאת כל אנ"ש, שיחשוב בנפשו הנדבות והנתינות שלו לאה"ק מדי שבוע בשבוע44, ולסלק להגבאים שבעיר מדי שבת בשבתו45, בכדי אשר לא תכבד העבודה עליו כאשר יבא הגובה ציר נאמן46 מו"ה יעקב סמלייאנר47 או שלוחיו. וגם לא יצטרך הגובה הנ"ל להתעכב כל כך ולהרבות בהוצאות. וגם לא יאריך הזמן עד סוף הקיץ, כידוע ומפורסם מהיזק והפסד גדול מאיחור שילוח המעות עד סוף הקיץ48. ולפחות לא יפחות מדי חדש בחדשו. ועל הגבאים מוטל הדבר להתאמץ בזה ביתר שאת ויתר עז49, וה' עוז לעמו יתן50, צדקת ה' לפניהם ילך51, לרום קרנם בכבוד52 ה' עליהם53 יראה54.
ומדי דברי זכור אזכרנו55 ותשיח עלי נפשי56 על לא טובה השמועה57 ששמעתי ותרגז בטני58, אשר באיזה מקומות עברו תורות חלפו חוק59 ופרצו גדר למעול מעל בה'60, ועברו על החרם אשר החרמנו פה, והסכימו עליו רבותינו שבאה"ק, שלא להלוות מקופת61 אה"ק לשום דבר מצוה בעולם, בין לעצמו ובין לאחרים. והוא איסור גמור62 מדינא, כי מאחר שכבר הופרשו המעות לשם ארץ ישראל זכו בהם אחינו שבא"י, וכאלו כבר בא לידם. וחומר החרם ידוע לכל מעכן בן כרמי63 ר"ל.
לכן זאת עשו וחיו64, כל שעבר65 בין בשוגג בין במזיד, ישב על הארץ ויקבל נזיפה לפני ב"ד, והם יתירו66 לו. וכשם שמתירים בב"ד שלמטה67 כך יהא מותר בב"ד שלמעלה, אך שבל ישוב לכסלה68 ושב ורפא לו69.