אגרת ח

אגרת ח

[תקמ"ז]

תהלות¹ ה'² יבושרו במקהלות³ ברכו ה' עמו גבורי ישראל⁴

שרי האלופים⁵ אשר לצבוא צבא⁶ צבאות ישראל⁷

קדמו שרים⁸ עצרו בעם ה' צדקת פרזונם⁹ בישראל

צדקת ה' עושים ומשפטיהם עם ישראל¹⁰

כל קבוצי¹¹ קהלות אשר בקריאה יקדישו לשם ה' אלקי ישראל¹²

בי מותבא רבא¹³, שמה יאספו בעלי אסופות¹⁴ לשום חוק ומשפט בישראל¹⁵

המתקדשים והמטהרים¹⁶ אל שולחן הטהור אשר¹⁷ לפני ה' אלקי ישראל¹⁸

ומלכיהם בראשיהם¹⁹, ראשי אלפי ישראל

הם העומדים על הפקודים²⁰, פקודת העדה עדת ישראל²¹

לרעות צאן קדשים בתם לבבם ובתבונות כפם²², לחזק כל בדק²³ לעשות משמרת לבני ישראל

המה הרוזנים²⁴ נגידי אלופי ישראל

מנהיגי עדת ישורון, קהל גובערסקי דק"ק מאהליב²⁵ יצ"ו.

יתברכו בברכת חיים²⁶ ורחמים למשמרת שלום

ייטיב ה' להם²⁷ ויעשה להם בתים²⁸ מלאים כל טוב²⁹ הארץ ויקרא להם ה' שלום³⁰

ויאריכו צבאם עלי חלד חלקם בחיים³¹ ושלום

יציגו בשער משפט³² אהובי האמת והשלום³³

ויחונן ה' שארית יוסף³⁴ לאמר הן גאלתים גאולת עולם

וערבה לה'³⁵ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם

ה' עליהם יחיו³⁶ חיים עד העולם³⁷.

אחד"ש³⁸ כמשפט לאוהבי שמו³⁹,

עתה באתי⁴⁰ להודיעם קושט דברי אמת להשיב אמרים אמת, לשלוחים⁴¹ אחרי לעמוד לפני העדה⁴², ולא שמעתי לקול הקורא באזני⁴³.

ה' יודע ועד⁴⁴ כי לא במרד ולא במעל⁴⁵ ח"ו עשיתי זאת, אם לא מדאגה מדבר האגרת השלוחה לאויבינו פלילים⁴⁶ להביאני בחזקת היד, כאלו כבר נגמר דיני לפני זקני העדה כאחד הריקים והמורדים והפושעים ח"ו.

נוראות נפלאתי⁴⁷, מה ראו על ככה⁴⁸ לפסוח על שתי הסעיפים⁴⁹. לזאת סעיפי השיבוני⁵⁰, אין זאת כי אם קראו אחרי מלא⁵¹ לבוא ולהסכים עמהם את אשר כבר עשוהו⁵², ולהיות אף ידי תכון⁵³ עמהם במכתב לענות אמן בעל כרחי⁵⁴. כי אם לכו ונוכחה⁵⁵ יאמר נא ישראל, היו מקדימין לשלוח אחרי ליום הפקודה יום הכניסה, בטרם יצא הקצף⁵⁶ מלפניהם כתוב וחתום, ונשלוח ספרים ביד הרצים⁵⁷ אל כל האויעזדין⁵⁸ בפקודות ואזהרות נוראות. ומה הי' לי לבא ולצעוק על העבר⁵⁹.

וגם אמנה⁶⁰ מהראוי הי' שלא להשיב להם מפני הכבוד⁶¹ תשובה נוצחת⁶². אמנם אחר שבא היום⁶³ עת וזמן קהלה לכל היא⁶⁴, למען ישמעו כל העם בדברי⁶⁵ וידעו כל הקהל הזה כי ה' אתנו, אין פרץ ואין יוצאת⁶⁶ ח"ו, והעולה על רוח⁶⁷ הקמים עלינו הי' לא תהי' ולא נהייתה מעולם.

והנה לא איש דברים⁶⁸ אנכי להרחיב פה ולשון מדברת גדולות⁶⁹, אך בקצרה נקטה נפשי⁷⁰ בשאלתי ועמי בבקשתי⁷¹, כי חנם נמכרנו אני ועמי, ולא בכסף נגאל⁷², כי אם ברחמים ותחנונים, על כן⁷³ אנחנו מפילים תחנונים⁷⁴ לפני הדרת קדשם, לבלתי ידח ממנו נדח⁷⁵, להרחיקנו מעל גבול ישראל בהרחקות שונות, אשר יצאו מפי מקצת חכמי ק"ק שקלאב⁷⁶ כשגגה היוצא מלפני השליט⁷⁷, לדון בדיני נפשות עם רב מישראל⁷⁸, להבדילנו מעדת ישורון, ולכנותנו בשם מלעיגים על דברי חז"ל, מה שהוא שקר גלוי ומפורסם לכל יודעינו ומכירינו, אשר מגודלים אתנו מנעורינו⁷⁹ ועד עתה, כי אנחנו מאמינים בני מאמינים⁸⁰, ותורה אחת ומשפט אחד לכלנו⁸¹, ומה יקרו מאד בעינינו דברי חז"ל, וערבים עלינו דברי סופרים⁸² יותר מיינה של תורה, וגם יש בנו זהירים וזריזים לקיים דקדוקי סופרים ביתר שאת ויתר עז⁸³, ויראים את ה' מרבים⁸⁴ וכן שלמים⁸⁵ מעמינו בני ישראל. והאיך יכולים חכמים הנ"ל להכחיש את החוש באומדנות והוכחות הרשומים במכתבים.

ובר מן דין⁸⁶ הנה נודע בשערים⁸⁷, שערי ציון המצוינים בהלכה⁸⁸, דבדיני נפשות [לכולי עלמא] לא אזלינן בתר אומדנא⁸⁹, כי אם בעדי ראי' וחזקה⁹⁰. ואף גם זאת, הנה התורה חסה על ממונם של ישראל⁹¹ וצער בעלי חיים, ואמרה [תורה] יבא בעל השור ויעמוד על שורו, ואין מקבלין עדות שלא בפניו⁹². ואף לאחר שהועד בבעליו אין גומרין דין שלא בפניו. ואף ר' יעקב לא פליג אלא בשור דלאו בר טענה הוא, אבל בבעלים דבני טענה נינהו מודה, כדאיתא בב"ק דף מ"ה⁹³. ואיך לא חסו ולא חמלו שלא להחיות עם רב⁹⁴ מישראל, וטרפו נפשם באפם⁹⁵ לירד לחייהם ולגמור דינם שלא בפניהם, לבלתי שמוע⁹⁶ מהם שום טענה ומענה ופתחון פה וקבלת התנצלות בעולם. אלא בתר דעבדין מתמלכין⁹⁷, ושלחו אחרי להושיט ידי להם לאשר כבר עשוהו⁹⁸, וסמכו זקני העדה⁹⁹ ראשם ורובם על גביית עדות אשר לכל מסורה¹⁰⁰, ונגבית שלא בפני בעל דין, שלא ברצון חכמים¹⁰¹, כי אם בפני ב"ד הדיוטות, דמסרכי¹⁰² ומדמו מילתא למילתא¹⁰³, בראותם כי המנהג פשוט בקרב ישראל לגבות עדות שלא בפני בעל דין בעסק ממון כשאי אפשר בענין אחר¹⁰⁴, משום נעילת דלת¹⁰⁵ והפקר בית דין הפקר¹⁰⁶, או בקטטות ומריבות שבין אדם לחבירו כדי להשקיט הריב עפ"י פשר של דבר בלבד¹⁰⁷, ולא לפסוק הדין על פי גביית עדות, כמ"ש רש"ל בתשובה סי' י"א¹⁰⁸ ול"ג¹⁰⁹ יעו"ש. אבל להוריד אדם מחזקת כשרותו, ואפילו לאפרושי מאיסורא, ואפילו כשאי אפשר בענין אחר, אין מפרישין על פי עדות שהוגד שלא בפני בעל דין. ואפילו בדיעבד לא מהני, משום דהוה כדיני נפשות ממש, כמו שכתב רמ"א בתשובה סימן י"ב¹¹⁰, וכן פירש הב"ש באבן העזר סי' י"א¹¹¹ עיי"ש, דלא כמ"ש הרשב"א הביאו הב"י בחו"מ סי' שפ"ח¹¹², דלא קיי"ל הכי אלא כרמ"א ורש"ל וב"ש דבתראי נינהו, וסבירא להו דהרשב"א יחידאה. ואף הרשב"א לא קאמר אלא דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין, אבל מודה הוא דאין גומריו דינו שלא בפניו כדאיתא להדיא¹¹³.

וכל שכן בנידון דידן שהוא דיני נפשות ממש, ושפיכות דמים תרתי משמע¹¹⁴, אשר נשפך דמינו כמים¹¹⁵ על פי סהדי דלא איברו אלא לשיקרא¹¹⁶. מי שמע כזאת מי ראה כאלה¹¹⁷, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך¹¹⁸, כי תמנו חפש מחופש¹¹⁹ בש"ס וכל הפוסקים, ולא מצינו כן כי אם במסור מוחזק ומפורסם¹²⁰, ואף גם זאת כדי שלא יסכן לכל ישראל, כמ"ש בטוח"מ סי' שפ"ח בשם אביו הרא"ש ז"ל¹²¹, אבל אם אינו [איניש] אלמא ובעל זרוע אף במסור אין מקבלים אלא בפני בע"ד, כמ"ש הב"י שם מחודש ד' בשם הריב"ש¹²².

ואם אמור יאמרו שהשעה צריכה לכך למיגדר מילתא, שמקבלים עדות שלא בפני בעל דין כמ"ש בחו"מ סי' ב¹²³, היינו דוקא היכא דחזינן שהדור פרוץ בעבירות, וכדי לגדור פרצות הדור כי ברע הוא¹²⁴ עונשין את העובר אע"פ שהוגד עליו שלא בפניו, דאינו מתחייב כלל בעונש זה ע"פ התורה, אעפ"כ עונשין את העובר כיון שעינינו רואות שהדור פרוץ ח"ו. וגם הלום אם היו ח"ו עינינו רואות כי רבו המתפרצים¹²⁵ בדור להלעיג על דברי חז"ל, הי' לאל ידם של אנשים הנ"ל וישר חילם וכחם¹²⁶ לאורייתא¹²⁷ לשפוך הזעם¹²⁸ על מי שהועד עליו שהוא מן המלעיגים ח"ו ולרודפו עד חרמה, אף אם הועד עליו שלא בפניו, כדי לגדור בפרץ הדור. [אבל] ח"ו לא תהא כזאת בישראל¹²⁹ ולא הי' ולא נהייתה כזאת מעולם אף בכל הקמים עלינו¹³⁰, שבעבורם נהיה אנחנו מוכים ולוקים בהרחקות שונות אלו לגדור פרצתם.

ואף אם הי' נראה בעליל¹³¹ שהדור פרוץ, ח"ו הס מלהזכיר¹³², אין אנו וכל אנ"ש נתפסים בעון הדור¹³³ ח"ו מפני עדי שקר שהעידו עלינו¹³⁴ שלא בפנינו, מאחר שגם לנו יש עדים רבים כשרים ונאמנים למאות ולאלפים מהמוני עם¹³⁵, המגודלים אתנו מנעורינו ועד היום הזה¹³⁶ בכל מקומות מושבותינו, במדינה זו ושאר מדינות המלך יר"ה, הראוים ומוכנים להעיד באמת ואמונה שעיניהם ראו ולא זר¹³⁷ כי נקיים אנחנו¹³⁸ מעון הזה אשר חשדונו חכמים הנ"ל, ויתנו אותנו¹³⁹ כמלעיגים על דברי חז"ל, וח"ו לא מיני' ולא מקצתי'¹⁴⁰ ולא שמץ מנהו¹⁴¹, כי עיניהם לנוכח יביטו¹⁴² כאשר גדלנו באמונה אתם מנעורינו ועד עתה¹⁴³ באמונת חכמים, וזהירות לקיים כל דקדוקי סופרים ביתר שאת ויתר עז¹⁴⁴ מרבים משלומי אמוני ישראל¹⁴⁵, וכל דרכנו לנוכח פניהם, כי לא מראש בסתר דברנו¹⁴⁶ ולא במחשך מעשינו¹⁴⁷.

והמה ראו כן תמהו¹⁴⁸ על חכמים הנ"ל מה הגיע אליהם¹⁴⁹ להכחיש חוש הראות, כי רואים בעיניהם מדי יום ויום, שאנחנו מחזיקים בתורת ה' שכתב ושבעל פה בכל גופנו ומאודנו, יותר משאר העם הכשרים ונאמנים בעיני החכמים הנ"ל, והאיך יתהפך כחומר חותם¹⁵⁰ תעודה¹⁵¹ על חכמי הנ"ל. ולא תוכל הארץ להכיל¹⁵² גודל חילול שם שמים ובזיון התורה בעיני המון עם, לאמר זו תורה וזו שכרה¹⁵³. וכי כך דרכה של תורה¹⁵⁴ אשר בה מלכים ימלוכו¹⁵⁵, להיות מושלים ומקשיבים על דבר שקר¹⁵⁶ גלוי לכל העם¹⁵⁷ אשר סביבותינו.

כי גם אם נמצא בם דוברים עלינו סרה¹⁵⁸, אין זה כי אם קנאת איש מרעהו¹⁵⁹ אשר פגעו בכבודו, ולא מדעת ידברו¹⁶⁰, כי אין מעמידים על דעתם כי אם תולים בדעת אחרים, הם הנקראים בשם זקני העדה. וגם הזקנים לפי הנשמע אומרים שנתלים באילן גדול¹⁶¹, ומפורסם לרבים ליחיד בדורו. ובאמת יחידאה הוא ולגרמי' הוא דעבד¹⁶², ואין היחיד מכריע את הרבים¹⁶³ אשר אתנו¹⁶⁴, ומי לנו גדול¹⁶⁵ מרבי אליעזר הגדול, שאם היו כל חכמי ישראל בכף שני' מכריע את כולם, ואף על פי כן נמנו ורבו עליו¹⁶⁶ וברכוהו.

ואף אם יש בחכמי ק"ק הנ"ל ובשאר מדינות המלך¹⁶⁷ יר"ה עוד רבים ונכבדים כמוהו, שאין תולין בדעת אחרים כלל, כי אם שמדעתם דעת תורה ודעת נוטה נטתה חנם לכתוב עלינו מרורות¹⁶⁸, בהחלט המאמר, בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם, שאנו מלעיגים ח"ו על דברי חז"ל, מכמה אומדנות והוכחות שהוכיחו שלא במישור. הלא נודע לכל כי אנשים גדולים כאלה, אשר הגיעו לפרק הזה להגיס לבם לסמוך על דעת עצמם בהוראה זו, הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבים אשר אתנו¹⁶⁹, יודעינו ומכירינו מנעורינו ועד היום הזה¹⁷⁰, לא זזה ידינו מתוך ידם¹⁷¹.

שאף אם היו גם הם מעמידים אותנו בחזקת כשרות מאומדן דעתם בלא ראות¹⁷² כמותם¹⁷³, הא קיימא לן דבאומדנא אזלינן בתר רוב דעות ולא אמרינן תרי כמאה, כדאיתא בספ"ח דיומא¹⁷⁴ עיי"ש. ועל אחת כמה וכמה שהרבים אשר אתנו¹⁷⁵, רואינו ויודעינו וראוים ומוכנים להעיד בתורת עדות על פי שבועה החמורה על ראותם אותנו מגודלים מנעורינו באמונה אתם ככל שלומי אמוני ישראל¹⁷⁶. משא"כ הקמים עלינו אינם אלא כגוזרי גזירות¹⁷⁷, ופוסקים עלינו דיני אפיקורסים משיקול דעתם רחמנא ליצלן מהאי דעתא¹⁷⁸, אבל לא יוכלו להעיד על זה, וכל שכן שלא ישבעו על זה. אמנם כן אנחנו לא הוזקקנו לעדותן של אלו לגבות בבית דין להגיד לאדם ישרו¹⁷⁹, כי האמת עד לעצמו ואין צריך חיזוק כלל, כמו שאמרו רז"ל לא איברו סהדי אלא לשקרי¹⁸⁰.

אבל על חכמי קהלות הנ"ל יוספים אנחנו להפליא¹⁸¹, אם אמנם הגיע אליהם¹⁸² לא טובה השמועה¹⁸³ אשר השמיע לאזנם, מה שלא יצא מפיהם כלל, ותקח אזנם שמץ מנהו¹⁸⁴, איך מלאם לבם לפסול עדות לאלפים ולרבבות העם השלמים אתנו אשר בכל עיר ועיר בכל מקומות מושבותינו, שאינם מכונים בשם חסידים, ולא שלחו אחריהם כלל לדרוש ולחקור ולגבות עדותם בבית דין, וכל האנשים הנ"ל יתנו עדיהן ויצדיקו¹⁸⁵ צדקותינו ויגידו עלינו רעים¹⁸⁶ על תמותינו ועל כשרון פעולתנו, ואחר כך היו שוקלין במאזני צדק¹⁸⁷ ומשפט כף זכות נגד כף חובה¹⁸⁸. אמנם הם פתחו בחובה¹⁸⁹ תחלה וסוף, ואין להם חפץ כלל לצדקנו במשפט.

חדא ועוד קאמינא¹⁹⁰, כי אם עבר עליהם רוח קנאה¹⁹¹ לקנאות לה' ולתורתו, ולגדור פרצות בישראל¹⁹², היה להם למחול על כבודם הרמה ולעבור בעצמם ובכבודם משער לשער במחנה¹⁹³ אשר אנ"ש חונים שם, ולעיין בעינא פקיחא על כל דרכנו היש משכיל דורש אלקים¹⁹⁴, ויצא כאור צדקנו¹⁹⁵, כי אז עין בעין יראו¹⁹⁶ וידעו כי באמת תורת ה' אתנו, וכנים אנחנו¹⁹⁷ ועליה אנחנו מומתים. העת להם לשבת בבתיהם ספונים¹⁹⁸, וכמתלהלה¹⁹⁹ יורה המורה זיקים וחיצים חץ שחוט לשונם²⁰⁰ תהלך בארץ²⁰¹ ומלואה²⁰² דם²⁰³ מפה לפה²⁰⁴ וישלחו ידם איש באחיו ואיש ברעהו²⁰⁵, הזאת היא שימת שלום על ישראל²⁰⁶, שומו שמים על זאת²⁰⁷.

ואף אם לו הי' כדבריהם, שנמצא בנו איזה איש שיש בו עון אשר חטא²⁰⁸, הוא רשע בעונו ימות ואת נפשנו²⁰⁹ הצלנו²¹⁰, ומי הוא זה²¹¹ ואי זה הוא אשר מלאו²¹² לבו והעולה על רוחו לדון ממי שיצא מן הכלל על הכלל כולו²¹³, אין זה כי אם רוע לב²¹⁴. ולא מחכמה שאלו על זה²¹⁵, כי אם מחכמי חדשים אשר מקרוב באו אשר לא שערום אבותינו²¹⁶, ליתן יד לפושעי²¹⁷ אומות העולם על כל ישראל לתת חרב בידם²¹⁸ להרגנו, כמו באם שהמצא תמצא²¹⁹ גנבה ביד אחד מישראל, לאמר הן כל חבריו יבושו²²⁰, שכל ישראל חברים לעיני אומות העולם יותר מחברת אנ"ש לעיני הקמים עלינו לרעה. ירא ה' וישפוט²²¹.

ועל כל אשר ישיבו ויתפלאו עלינו, הן בנדון הספרים שנדפסו מחדש²²² הן בנדון שארי פרטי דברים, אשר קצרה היריעה מהכיל לכתוב פרטי עניניהם, ומה גם כי איככה אוכל²²³ וראיתי²²⁴ בלב כל אחד ואחד ולהביא במכתב את כל דבר הקשה²²⁵, ותשובתו בצדו²²⁶.

לכן זאת העצה היעוצה²²⁷ אם בזאת נאות להם²²⁸, שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו²²⁹, בגובערניע²³⁰ שלנו או במקום ממוצע בין שני הגובערניעס, לפני אנשי שם מאצילי הארץ החורים והסגנים²³¹ יודעי ספר ומביני מדע²³², ואליהם תטוף מלתי²³³ להשיב בפניהם אמרים אמת²³⁴ אל כל אשר ישאלוני משפטי צדק²³⁵, כי הם אינם נוגעים בדבר. כי אף אם לפעמים נטתה ימינם לעשות מעשה תלוי בב"ד²³⁶. משא"כ הנקראים בשם זקני העדה, כי האנשים הנקראים זקני העדה וכיוצא בהם, עקימת שפתם הוה מעשה²³⁷ בזה, ולא יוכלו לחזור ולהגיד, והם פסולין לדון לנו, כדאיתא בגמרא²³⁸ כל תלמיד חכם שמורה כו', ואם לאחר מעשה אין שומעין לו. וכהאי גוונא כתב הש"ך בחו"מ סי' יז ס"ק ט²³⁹ בשם הרשד"מ²⁴⁰, עיי"ש דחשיבו כנוגע בדבר. ושאר העם, אע"פ שעשו מעשה על ידם, הרי הם תלויים בב"ד.

וגם כל דבר הקשה בעיני חכמי הנ"ל הנמצא כתוב בספרים²⁴¹ הנ"ל, עלי לבארם באר היטב לפני קציני הארץ יודעי דתוה"ק דהנגלות לנו ולבנינו²⁴². ואף שאין להם יד ושם בנסתרות לה' אלקינו²⁴³, אעפ"כ נכון לבי בטוח בה'²⁴⁴ שיתן לי לשון למודים²⁴⁵ להבינם ולהשכילם בהראות להם מוצא כל דבר ומקורו בספרים הקדמונים, כי אותיות מחכימות²⁴⁶ ועין בעין יראו²⁴⁷ שאין כל חדש תחת השמש²⁴⁸, ואין לנו תורה חדשה ח"ו, רק הכל כאשר לכל²⁴⁹ נמצא כתוב בספר²⁵⁰ את אשר כבר עשוהו²⁵¹ גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל.

והנה לעת כזאת²⁵², בהקהל את העם²⁵³ שרי קודש ושרי אלקים²⁵⁴, יאתה להם²⁵⁵ להושיע ידם להם²⁵⁶, ועליהם הדבר מוטל להגביל זמן ומקום מוגבל וממוצע לשניהם, ואנשי שם קריאי מועד²⁵⁷ הממוצעים לשנים ינקבו בשמותם לבא ליום מועד למקום ועד, ונוגה כאור²⁵⁸ תהי' צדקנו ומשפטנו כצהרים²⁵⁹, והיתה מנוחת שלום והשקט²⁶⁰, ולא יהי' שום פירוד בין הדבקים בה' אלקים²⁶¹.

ועתה אתם ברוכי ה'²⁶², עד אשר יקום לאור משפטנו, עד כה²⁶³ וכה²⁶⁴ ביני לביני, יצא דבר מלכות מלפניהם²⁶⁵, נכתב ונשלוח לכל האויעזדין²⁶⁶ לקרב את המרוחקים²⁶⁷ בהרחקות אשר יצאו מפי חכמים הנ"ל ומהם ראו וכן עשו המוני עם להרע אותנו, ונתנו אותנו כבני בליעל וכאפיקורסים גמורים שכל הקודם להרגו זכה²⁶⁸ ומזכה את הרבים וזכות הרבים תלוי' בו²⁶⁹, ואלמלא מוראה²⁷⁰ של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וצדקה תחשב לו²⁷¹. ובהצנע לכת כבר נעשו מעשים אשר לא יעשו²⁷², והותרה הרצועה לירד לחייהם ולקפח פרנסתם במה דאפשר. ונודע מה שאמרו רז"ל²⁷³ שכל הגוזל פרוטה מישראל כאלו נוטל נשמתו הימנו ונפשו ונפשות ביתו, מלבד הלבנת פנים ושפיכות דמים אשר נשפך כמים²⁷⁴, כי נשאנו חרפה בגוים²⁷⁵ ובושת פנים כסתנו²⁷⁶ בקרב אחינו בני ישראל.

ארץ ארץ אל תכסי דמינו²⁷⁷ ואל יהיה מקום לזעקתנו, עד ישקיף ה' וירא²⁷⁸ מן השמים²⁷⁹, ויתן אותנו לרחמים²⁸⁰ לפני אחינו הרחמנים בני רחמנים לעורר רחמים המרובים עלינו ועל עוללינו וטפנו להחיותנו כיום הזה²⁸¹ וליתן לנו שם ושארית על פני האדמה²⁸², ויתן בלבם לשמוע אל הרנה זו תפלה²⁸³ ובקשה השטוחה ופרושה לפני הדרת קדשם, שלא ישליכו דברי אחרי גוום²⁸⁴, כי אם יכנסו דברי באזניהם ויפקחו עיניהם להשקיף עלינו בהשקפה לטובה²⁸⁵ ועין חמלה וחנינה, כי אחינו בשרנו הם²⁸⁶.

ומי שהשלום שלו²⁸⁷ ישים בלבם שלום ואהבה אחוה ורעות, ויהי' לבם ישר עם לבבנו כאשר לבבנו עם לבבם באמת ובתמים²⁸⁸. ויסכר פי דוברי שקר²⁸⁹ ונרגן המפריד²⁹⁰ בינינו, ח"ו לא תהא כזאת בישראל²⁹¹ ולא נהייתה²⁹² מעולם. כי אף אם יש איזה יחיד או יחידים אשר הוציאו מפיהם דבר והטיחו דברים שלא כהוגן, ה' יודע ועד²⁹³ כי בלא דעת ידברו²⁹⁴, כמש"ה איוב לא בדעת ידבר²⁹⁵ וכשארז"ל אין אדם נתפס על צערו²⁹⁶.

ואם לדבר הזה יסלח ה'²⁹⁷, אתם גם אתם²⁹⁸ הדבקים בו ובמדותיו באמת ובתמים²⁹⁹ יאתה לכם³⁰⁰ הסליחה לדבר הזה וכיוצא בו, ואל תשאו עלינו חטאת³⁰¹. כי אם כה תעשו³⁰² כמצווה עלינו גם ה' יתן הטוב³⁰³ ויכפר בעדנו, ויתן אותנו לרחמים לפני כל שובינו³⁰⁴, כמו שאמרו רז"ל³⁰⁵ שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, וימהר ויחיש לגאלנו שנית בקרוב.

כנפשם ונפש או"נ מלב ונפש

שניאור זלמן במוה"ר ברוך יצ"ו³⁰⁶

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org