להודיע1 ולהזהיר ללא יודעים הלכה פסוקה בשו"ע2, והוא תלמוד ערוך בשבת3, דאמר רבא אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא, פירש"י4 להדליק נר של שבת בעוד שהשמש זורח בראשי הדקלים שהם אילנות גבוהים, וכן בראשי גגים גבוהים5, דהיינו זמן מועט קודם שתשקע החמה תחת הארץ6.
וביום המעונן7 צריך גם כן לשער לפי ערך שיעור זה, דהיינו קרוב לשיעור שעה אחת קודם שיעור זמן צאת הכוכבים באמצע החורף, ובאמצע הקיץ הוא קרוב לשיעור שני שעות קודם שיעור צאת הכוכבים, ובסוף הקיץ ותחלת החורף וסוף החורף ותחלת הקיץ הוא שעה ומחצה קודם שיעור זמן צאת הכוכבים8, כידוע לכל. וזהו זמן קבלת שבת, ולפרוש מכל מלאכה על פי גמרא ושו"ע, לדידן דלא קים לן בשיעורא דרבנן בעו"ה אין אתנו יודע עד מה9 במקומותינו לומר קים לי בשיעורא דרבנן. ובפרט דשבת לכל מסורה10, ליודעים ולשאינם יודעים, ולמדים זה מזה להקל שלא כדת. על כן מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדיו11 ידידיו חז"ל, יהיה נזהר בנפשו ולהזהיר לבני ביתו זו אשתו12 בדברים האלה13.
ואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה, אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת14 והיא תברך עליהם הברכה15, וה' יסלח לה16 ותבא עליה ברכת טוב17 ותקבל שכר על הפרישה18 מה' הטוב.