אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי2. הנה לא נעלם ממני צוק העתים3 אשר נתדלדלה הפרנסה, ובפרט הידועים לי ממחניכם אשר מטה ידם4 בלי שום משען ומשענה5, וממש לווים ואוכלים ה' ירחם עליהם וירחיב להם בצר6 בקרוב. ועם כל זה לא טוב הם עושים לנפשם7, לפי הנשמע אשר קפצו ידם8 הפתוחה מעודם עד היום9 הזה ליתן ביד מלאה ועין יפה לכל הצטרכות ההכרחיים10 לדי מחסורי11 האביונים נקיים12 אשר עיניהם נשואות אלינו, ואם אנו לא נרחם עליהם13 ח"ו מי ירחם עליהם, וחי אחיך עמך כתיב14. ולא אמרו חייך קודמין15 אלא כשביד אחד קיתון של מים וכו', שהוא דבר השוה לשניהם בשוה לשתות להשיב נפשם בצמא, אבל אם העני צריך לחם לפי הטף16 ועצים וכסות בקרה17 וכה"ג, כל דברים אלו קודמין לכל מלבושי כבוד18 וזבח משפחה19 בשר ודגים וכל מטעמים של האדם וכל בני ביתו, ולא שייך בזה חייך קודמין מאחר שאינן חיי נפש ממש כמו של העני שוה בשוה ממש כדאיתא בנדרים דף פ'20.
והנה זהו עפ"י שורת הדין21 גמור. אבל באמת גם אם הוא ענין דלא שייך כל כך האי טעמא, ראוי לכל אדם שלא לדקדק להעמיד על הדין, רק לדחוק חייו וליכנס לפני ולפנים משורת הדין, ולדאוג לעצמו ממארז"ל שכל המדקדק בכך סוף בא לידי כך22 ח"ו. וגם כי כולנו23 צריכים לרחמי שמים בכל עת, באתערותא דלתתא דוקא בכל עת ובכל שעה לעורר רחמינו על הצריכים לרחמים, וכל המאמץ לבבו24 וכובש רחמיו, יהיה מאיזה טעם שיהיה, גורם כך למעלה לכבוש וכו' ח"ו. ומה גם כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב תמיד ולא יחטא25, והצדקה26 מכפרת27 ומגינה28 מן הפורענות וכו', ולזאת היא רפואת הגוף ונפש29 ממש, אשר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו30. בשגם אנו מאמינים בני מאמינים31 כי הצדקה אינה רק הלואה להקב"ה כדכתיב מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו32 בכפליים בעולם הזה, דשכר כל המצות ליכא בעוה"ז לבד מצדקה33, לפי שהוא טוב לבריות כדאיתא בקדושין ס"פ קמא34. וגם יש לחוש לעונש ח"ו, כשחבריו נמנים לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם כנודע ממארז"ל35. ולשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב36 בכל מילי דמיטב37, הטיבה ה' לטובים וישרים38.