אהוביי1 אחיי ורעיי2 העומדים על התורה ועל העבודה3, אנ"ש המנין4 דק"ק ווילנא, ה' עליהם יחיו5 נצח סלה ועד6.
אחד"ש, פתח דברי יעיר7 אוזן שומעת8 קושט אמרי אמת9 לאמיתו10 בדבר הויכוח עם שכנגדינו11.
אילו היה באפשרי לבא לידי גמר נכון עמהם, בוודאי אין לך מצוה גדולה מזו לעשות שלום בישראל ואת מי אין כמו אלה12, אך מה לנו לעשות ולא עשינו, והרבה מאד טרחנו בזה ולא עלתה בידינו, ונקיים אנחנו מה' ומישראל13.
והנה מראשית כזאת הודענו14 והלכנו אל הגאון15 החסיד נר"ו לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד המנוח מהור"ר מענדיל הארא[דאק]ער16 זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים. וכאשר דברו לו גדולי העיר, רבנו הנה זה הרב המפורסם שלהם בא להתווכח עם כת"ר, וכאשר ינוצח בוודאי הנה בזה יהיה שלום על ישראל17, דחה אותם בדיחויים. וכאשר החלו להפציר בו מאד חלף והלך לו18 ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מהעיר, כידוע לזקני עירם.
ואחר כך במדינתנו נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח19 ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו20, ושינו טעמם והבטחתם אשר הבטיחו תחילה שלא לעשות לנו מאומה, רק כראותם שאין להם מה להשיב על דברינו באו ביד חזקה, ותלו עצמן באילן גדול21, הגאון החסיד נר"ו.
ובאמת אנו דנוהו לכף זכות, להיות כי כבר22 נחלט הענין אצלו בהחלט גמור בלי שום ספק ספיקא בעולם, ונגמר הדין אצלו על פי גביית עדים רבים וכן שלמים23 המוחזקים בכשרות לאדם הרואה לעינים24. ועל פי זה כששמע25 איזה ד"ת מהסרסור הידוע26, אשר יפרש את כל זה27, לא השקיף בהשקפה לטובה28 ולהפך בזכות, כי אולי הסרסור שינה בלשון קצת, וידוע כי בשינוי לשון קצת ישתנה הענין מהיפך אל היפך ממש. וכל שכן שלא עלתה על דעתו כי אולי יש אתם דבר ה' על פי אליהו29 ז"ל להפריש30 ולהפשיט הגשמיות31 שבזהר הק' בדרך נסתרה ונפלאה ממנו, רק שצריכה קבלה פה אל פה ולא ע"י סרסור הנ"ל, מפני שלמדרגה גדולה כזו צריכה קדושה רבה ועצומה, בהיפך ממש ממה שנתאמת לו על פי עדים נאמנים בעיני כבודו, וכולי האי32 לא טעו אינשי מן הקצה אל הקצה33 ממש. ולזאת לא רצה לקבל מאתנו שום טענה ומענה ותירוץ בעולם, וביאור על דברי תורה ששמע, ולא שום דבר בעולם.
ומה נשתנה היום, כי הנה גם עתה הפעם34 לא נשמע ממנו שום חזרה וחרטה מימי קדם, לאמר שעכשיו נולד לו איזה ספק אולי טעות הוא בידו. ואדרבה הדמים מודיעים35, מה שביקש ב' אלפים אדומים לצדקה36 או למצוה אחרת, והיינו שלא רצה לאטרוחי בכדי, כי ידוע להם כי אצלי בוודאי מתורצים כל הקושיות37, כי כל הקושיות ידועות ומפורסמות במדינתנו38, אך הם לא יקבלו התירוצים, כאשר ראינו בעינינו בק"ק שקלאב. ואם כן למה זה הבל איגע39. כי הנה מודעת מאמר רז"ל כשם שמצוה40 לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר כו', וכל דבריהם כגחלי אש41, ובמשלי יש אזהרות רבות ונוראות על זה למשכילים.
ובר מן דין הנה מודעת זאת42 מאמר רז"ל תלמיד חכם שמורה43 הלכה ובא וכו' ואם לאחר מעשה אמרה אין שומעין לו, ואע"פ שאמרה בשם רבו חיישינן44 דמשקר, וכל שכן וקל וחומר בנידון דידן דלא חיישינן לשיקרא ח"ו, אלא דהיא מילתא דתליא באובנתא דליבא45, שיהי' הלב שומע ומקבל דברינו. ואם בשונא אמרו דלא חזא לי' זכותא, אף שאינו אויבו ומבקש רעתו כלל, כמ"ש בחו"מ סי' ז'46, על אחת כמה וכמה בנידון דידן לאחר מעשה רב ועצום, רעות רבות ועצומות שנעשו לאנ"ש במדינתינו ליטא ורייסין עפ"י גילוי דעת הגאון החסיד ביחוד לתלמידיו וחברא חברא אית ליה47. ואני ראיתי בעיני איגרת אחת מאחד שבתלמידיו שבק"ק ווילנא בשם רבו48, דברים שלא רציתי להעלות על הכתב מפני כבוד התורה.
והנה מכותל מכתבם של מעלתם ניכר ומובן אלי שכל זאת לא נעלם ממעלתם, ונוכח פניהם היה49, רק שעיקר סמיכתם על ב'50 אנשים חשובים שיהיו מכריעים הדין עם מי וכו'. ולא מחכמה שאלו על זה51, דוודאי חשיבותם כלא ממש חשיבא קמי'52 להכריע נגד דעת הגאון החסיד אשר ישים בפי שלוחו מו' סעדי'53, אשר יאמר הכל בשם רבו ודאי ולא מדעת עצמו, ובפרט בביאור ס' ליקוטי אמרים54 ודומיו, אשר יסודתם בהררי קודש55 הקדשים האר"י ז"ל. ולפי הנשמע אין במדינות ליטא מי שירום לבבו שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון החסיד ולאמר בפה מלא אין בפיהו נכונה56 ח"ו, כי אם במדינות הרחוקות כתוגרמה ואיטליא ורוב אשכנז ופולין גדול וקטן57, ובזאת חפצתי באמת.
ובפרט בענין האמונה, אשר לפי הנשמע במדינותינו מתלמידיו אשר זאת היא תפיסת הגאון החסיד58 על ספר ליקוטי אמרים ודומיו, אשר מפורש בהם59 פי' ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה כפשוטו ממש. ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית' נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש. ולפי מכתב מעלתם על זה נשרף ספר הידוע60. ובפירוש מאמרים הנזכרים יש להם דרך נסתרה ונפלאה61, ומלא כל הארץ כבודו היינו השגחה וכו'.
ומי יתן ידעתיו62 ואנחהו63 ואערכה לפניו משפטינו64, להסיר מעלינו כל תלונותיו וטענותיו הפילוסופיות אשר הלך בעקבותיהם, לפי דברי תלמידו הנ"ל, לחקור אלקות בשכל אנושי, וכאשר קבלתי מרבותי נ"ע תשובה נצחת על כל דבריו65. ואם יקשה בעיניו לחזור מדרכו אשר גדל בה מנעוריו66, ולא יתקבלו דברי67 בעיני כבודו, אז במקום גדולתו תהיה ענותנותו68 לבאר היטב כל טענותיו עלינו בנידון אמונה זו, חרות על הלוחות69 בכתב על ידי חד מן קמייא דקיימין קדמוהי, ויבא על החתום בכבודו ובעצמו, ואני אבוא אחריו ומלאתי את דבריו70, להשיב על כל טענותיו, גם כן כתוב וחתום בחתימת ידי, ושני המכתבים יודפסו ויושלחו לכל חכמי ישראל הקרובים והרחוקים71 שיחוו דעתם בזה. כי לא אלמן ישראל72 מאלקיו73, וימצאו רבים וכן שלמים74 בדעת תורה ודעת נוטה75 להכריע, ולא ישאו פני כל איש76, ואחרי רבים להטות77. ובזה יהי' שלום על ישראל78, אכי"ר.
ואודות תפיסתו על ס' ליקוטי אמרים ודומיו בענין ביאור העלאת ניצוצין מהקליפות וכו', הנה עיקר העלאת מ"ן זה של העלאת נצוצין79 לא נזכר אלא בקבלת האר"י ז"ל80 לבדה, ולא במקובלים שלפניו81 וגם לא בזהר82 הק' בפירוש. וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האר"י ז"ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו83 ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו ז"ל והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה84 כו', וגם הכתבים נשתבשו מאוד וכו'. ולאיש אשר אלה לו85, ואשר לו משפט הבחירה86 לבחור לו הטוב והישר מכל כתבי קודש הקדשים האר"י ז"ל, לאמר שמועה זו נאה87 והיא מפי אליהו ז"ל וזו אינה מפי אליהו ז"ל, מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק לפניו88.
וגם אם יאמר איזה פירוש בכתבי האר"י ז"ל שלא כפירושינו, כל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין וישכיל, שכל מי שאינו מאמין באיזה דבר לא אדון הוא בדבר זה89 לדון ולהכריע, רק המכריעים יהיו גדולי ישראל המפורסמים באמונת קבלת האר"י ז"ל בכללה, שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, כחכמי הספרדים ודומיהם וכו'. ואף גם זאת משנה שאינה צריכה90 היא, כי אם כשיהיו התובעים והטוענים עלינו גם כן מאמינים בקבלת האר"י ז"ל בכללה כמונו, והם גדולי ישראל בנגלה ונסתר, אשר צריך להכריע ביניהם ובין גדולי ישראל מאנ"ש המפורסמים בפולין ואשכנז91. אך עדיין לא שמענו כזאת.
ואודות השריפה אשר שרפו ספר הידוע, לא לכם לריב את ריב הבעש"ט זצללה"ה ולעורר מדנים92 ח"ו, לא זו העיר ולא זו הדרך93 אשר חפץ בה ה'94. ובעיניכם זה דבר חדש, אך כבר היה לעולמים95. זכרו ימות עולם96, כי מי לנו גדול ממשה97 בדורו, ה"ה הרמב"ם ז"ל, אשר בארצו בספרד גדל בשם טוב הלוך וגדל מאד, עד שבחייו היו אומרים בנוסח הקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי מרנא ורבנא משה98 ובחיי דכל בית ישראל וכו', מפני שראו כבודו וקדושתו וחסידותו, אך בארצות הרחוקות אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו, החזיקוהו למין וכופר בתחיית המתים ושרפו ספריו, דהיינו ספר הראשון מס' הי"ד, ברחובות קריה, על פי חכמים גדולים בעיניהם, שקראו מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה, ולא עלתה על דעתם לתלות בקוצר ידיעתם והבנתם בדברי קדשו, כאשר נתבאר לבסוף על ידי הרמב"ן והרד"ק99 ז"ל. אך כאשר חלפו ועברו100 ימים רבים וכו', וגם שנאתם101 וכו', ותצמח אמת מארץ102, וידעו כל ישראל כי משה אמת ותורתו אמת103 וכו'. וכה יהי' לנו במהרה בימינו אמן.