אגרת עט

אגרת עט

[תקס"ב]

ויעש¹ דוד שם², ופי' בזה"ק³ משום שנאמר ויהי⁴ דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו כו', בכה⁵ ר"ש ואמר מאן עביד שמא קדישא בכל יומא מאן דיהיב צדקה למסכני כו'.

ויובן בהקדים מאמר רז"ל⁶ על פסוק כי ביה ה' צור עולמים⁷, בה' נברא עולם הזה ביו"ד נברא עולם הבא, פירוש שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנין מזיו השכינה המאיר בגן עדן עליון ותחתון, הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם שמשכילים ויודעים ומשיגים איזה השגה באור וחיות השופע שם מא"ס ב"ה בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינתם להבין ולהשיג איזה השגה, כל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי מעשיו⁸. ולכן נקרא עולם הבא בשם בינה בזה"ק⁹, והשפעה זו נמשכת מבחי' חכמה עילאה, שהוא מקור ההשכלה וההשגה הנקרא בשם בינה, והוא קדמות השכל קודם שבא לכלל גילוי השגה והבנה, רק עדיין הוא בבחי' העלם והסתר, רק שמעט מזעיר שם זעיר שם¹⁰ שופע ונמשך משם לבחינת בינה להבין ולהשיג שכל הנעלם¹¹. ולכן נקרא בשם נקודה בהיכלא בזה"ק¹², וזו היא תמונת יו"ד של שם הוי' ב"ה. ונקרא¹³ עדן¹⁴ אשר עליו נאמר¹⁵ עין¹⁶ לא ראתה כו'. ונקרא אבא יסד ברתא¹⁷.

פירוש כי הנה התהוות אותיות הדבור היוצאות מה' מוצאות¹⁸ הפה, אינן¹⁹ דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו להוציא מבטא האותיות על ידי ההבל והקול המכה בהן על פי דרך הטבע ולא על פי דרך השכל, כגון השפתים על דרך משל²⁰ שאותיות בומ"פ יוצאות מהן, אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת מבטא ארבע חלקי שינויי ביטוי אותיות אלו, על פי שינויי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל אחד וקול אחד הפוגע בהן בשוה, ואדרבה שינוי התנועות שבשפתים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא בשפתים כרצונה לומר אות ב' או ו' או מ' או פ', ולא להיפך שיהיה רצון הנפש וכונתה לעשות שינוי תנועות השפתים כמו שהן מתנענעות עתה בביטויי ד' אותיות אלו, וכנראה בחוש שאין הנפש מתכוונת ויודעת לכוין כלל שינוי תנועות השפתים בשינויים אלו. ויותר נראה כן בביטוי הנקודות, שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא נקמצים השפתים²¹ ובפתח נפתחים²² השפתים, ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל. ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל, שמבטא האותיות והנקודות הוא למעלה מהשכל המושג ומובן, אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת. ולכן אין התינוק יכול לדבר אף שמבין הכל.

אך האותיות הן בבחינת חומר וצורה, הנקרא פנימית וחיצונית, כי הגם שמקורן הוא מקדמות השכל ורצון הנפש, זו היא בחינת צורת שינוי המבטא שבכ"ב אותיות²³, אבל בחינת החומר וגוף התהוותן, והוא בחי' חיצוניותן, הוא ההבל היוצא מהלב, שממנו מתהוה קול פשוט היוצא מהגרון, ואחר כך נחלק לכ"ב הברות וביטוי כ"ב אותיות, בה' מוצאות הידועות אחה"ע²⁴ מהגרון גיכ"ק מהחיך²⁵ כו'. ומבטא ההבל הוא אות ה' אתא קלילא²⁶ כו', והוא מקור החומר וגוף האותיות²⁷ טרם התחלקותן לכ"ב. ולכן ארז"ל²⁸ שעוה"ז נברא בה'.

והנה הגם שהיא ה' תתאה ה' אחרונה שבשם הוי', ורז"ל דרשו זה על פסוק כי ביה²⁹. היינו לפי שמקורה וראשיתה לבא לבחי' גילוי מהעלם היו"ד³⁰ הוא מושפע ונמשך מבחינת ה' עילאה, שיש לה התפשטות אורך ורוחב³¹, להורות על בחינת בינה, שהיא התפשטות השכל הנעלם בבחי' גילוי והשגה בהרחבת הדעת. והשפעתה מסתיימת בלב, וכמ"ש בתיקונים³² דבינה לבא ובה הלב מבין. ומשם יוצא ההבל מקור גילוי גוף האותיות הדבור³³, המתגלות בה' מוצאות מהעלם היו"ד. ותמונת ה' תתאה בכתיבתה גם כן בהתפשטות אורך ורוחב, מורה על התפשטות בחי' מלכותו יתברך מלכות כל עולמים למעלה ולמטה ולד' סטרין, המתפשטות ונמשכות מאותיות דבר ה', כמ"ש בקהלת³⁴ באשר דבר מלך שלטון כמ"ש במ"א [ולהבין מעט מזעיר ענין ומהות אותיות הדבור באלהות, שאין לו דמות הגוף ולא הנפש ח"ו, כבר נתבאר בדרך ארוכה וקצרה (בלק"א ח"ב פי"א וי"ב ע"ש)].

אך ביאור הענין למה אמרו רז"ל שעוה"ז דוקא נברא בה'. הנה ידוע³⁵ לכל חכמי לב כי ריבוי העולמות וההיכלות אשר אין להם מספר, כמ"ש היש מספר³⁶ לגדודיו, ובכל היכל³⁷ וגדוד אלף אלפין ורבוא רבבן³⁸ מלאכים, וכן נרנח"י מדרגות לאין קץ³⁹, ובכל עולם והיכלות מריבוי היכלות⁴⁰ שבאצי' בריאה יצירה, הנה כל ריבויים אלו ריבוי אחר ריבוי עד אין קץ ממש, הכל נמשך ונשפע מריבוי צירופי כ"ב אותיות⁴¹ דבר ה', המתחלקות גם כן לצירופים רבים עד אין קץ ותכלית ממש, כמ"ש בספר יצירה שבעה אבנים בונות⁴² חמשת אלפים וארבעים בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר כו'. והגם שיש במעלות ומדריגות המלאכים ונשמות כמה וכמה מיני מעלות ומדריגות חלוקות לאין קץ גבוה על גבוה, הנה הכל נמשך לפי חילופי הצירופים והתמורות בא"ת ב"ש⁴³ כו' (וכמ"ש בפי"ב⁴⁴). אך דרך כלל הנה כולם בעלי חכמה ודעת ויודעים את בוראם⁴⁵, מפני היות חיותם מפנימיות האותיות הנמשכות מבחי' חכמה עילאה וכנ"ל.

אך העולם הזה השפל עם החיות שבתוכו⁴⁶, קטן מהכיל⁴⁷ ולסבול אור וחיות מבחינת צורת האותיות ופנימיותן, להאיר ולהשפיע בו בלי לבוש והסתר, כמו שמאירות ומשפיעות לנשמות ומלאכים, רק ההארה וההשפעה באה ונשפע⁴⁸ לעוה"ז מבחינת חומר וגוף האותיות וחיצוניותם, שהוא בחינת ההבל המתחלק לז' הבלים שבקהלת⁴⁹, שעליהם העולם עומד כמ"ש בזה"ק⁵⁰, והוא מוצא פי ה'⁵¹ המתלבש בעולם הזה וכל צבאיו להחיותם, ובתוכו מלובשת בחינת צורת אותיות הדבור והמחשבה, ממדותיו הקדושות ורצונו וחכמתו וכו' המיוחדות בא"ס ב"ה בתכלית (וז"ש האר"י ז"ל⁵² שבחינת חיצוניות הכלים דמלכות דאצילות, המרומזות בה' של שם הוי' ב"ה, הם ירדו ונעשו נשמה לעולם העשיה). וכ"כ בתקונים⁵³ שהיו"ד הוא באצי' כו' וה' תתאה מקננת בעשיה.

והנה באדם התחתון למשל, מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה, ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד מדבורו, הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה, ככה ממש עד"מ ויתר מזה לאין קץ הי' צמצום גדול עצום ורב כאשר בדבר ה' שמים נעשו בששת ימי בראשית וברוח⁵⁴ פיו כל צבאם, היא אות ה' של שם הוי' ב"ה, אתא קלילא, כמ"ש בהבראם⁵⁵ בה' בראם⁵⁶, היא מקור הט' מאמרות שנמשכו ממאמר ראשון בראשית דנמי מאמר הוא⁵⁷, היא בחינת חכמה⁵⁸ הנקראת ראשית⁵⁹.

אך אז היתה המשכה וירידה זו בלי אתערותא דלתתא כלל, כי אדם⁶⁰ אין לעבוד כו', רק כי חפץ⁶¹ חסד הוא, ועולם חסד יבנה⁶². וזהו בהבראם באברהם⁶³, כי חסד לאברהם⁶⁴ כו'. אך אחר בריאת האדם לעבדה⁶⁵ כו', אזי כל אתערותא דלעילא לעורר מדת חסד עליון הוא באתערותא דלתתא, בצדקה וחסד⁶⁶ שישראל עושין בעולם הזה. לכן אמרו רז"ל כל⁶⁷ האומר אין לו אלא תורה בלי גמילות חסדים אפילו תורה אין לו, אלא לעסוק בתורה ובגמילות חסדים. כי הנה הגם דאורייתא מחכמה נפקת⁶⁸, ובאורייתא מתקיים עלמא⁶⁹, ובאינון דלעאן⁷⁰ בה, כי בדבורם ממשיכים הארות והשפעות (נ"א והשראות) חכמה עילאה מקור התורה לבחינת אותיות הדבור שבהן נברא העולם, כמארז"ל אל תקרי⁷¹ בניך אלא בוניך. הרי המשכה זו היא בחינת ירידה גדולה, ולזה צריך לעורר חסד עליון הנמשך כמים ממקום⁷² גבוה למקום נמוך, באתערותא דלתתא בצדקה וחסד תתאה, שממשיכי' חיים וחסד להחיות⁷³ רוח שפלים ונדכאים. וז"ש אל⁷⁴ יתהלל חכם בחכמתו כו' כי אם בזאת יתהלל כו' כי אני ה' עושה חסד כו', כי החסד הוא הממשיך חיי החכמה למטה, ואם לאו הרי נקראת חכמתו לבדו, בלי המשכת חיים ממנה ח"ו.

ובזה יובן מ"ש האריז"ל שיש ב' מיני נשמות בישראל, נשמות תלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימיהם⁷⁵, ונשמות בעלי מצות העוסקים בצדקה וגמילות חסדים. דלכאורה הרי גם תלמידי חכמים צריכים לעסוק בגמילות חסדים, כמארז"ל שאפילו תורה אין לו, אלא שהתלמידי חכמים שתורתן עיקר ורוב ימיהם בה ומיעוט ימיהם בגמילות חסדים, הנה פעולת אתערותא דלתתא לעורר חסד עליון להמשיך ולהוריד אוא"ס⁷⁶ המלובש בחכמה עילאה מקור תורת ה' שבפיהם, הוא רק לעולם הנשמות שבבריאה על ידי עסק התלמוד, ולמלאכים שביצירה על ידי לימוד המשנה⁷⁷, יען היות חיות הנשמות והמלאכים נשפעות מצירופי אותיות הדיבור היא תורה שבעל פה, ומקור האותיות הוא מחכמה עילאה כנ"ל. אך להמשיך ולהוריד הארה וחיות מבחינת הבל העליון ה' תתאה לעולם הזה השפל, שהוא צמצום גדול ביתר עז, לא די⁷⁸ באתערותא דלתתא של תלמידי חכמים העוסקים מיעוט ימיהם בצדקה וגמילות חסדים, אלא על ידי אתערותא דבעלי מצות, העוסקים רוב ימיהם בצדקה וגמ"ח (וכמ"ש בלק"א בח"א פל"ד). ולכן נקראו תמכי אורייתא⁷⁹, והן בחינות ומדרגות נצח והוד, להיותן ממשיכין אור התורה למטה לעולם העשיה.

ובזה יובן⁸⁰ למה נקרא הצדקה בשם מעשה, כמ"ש והיה⁸¹ מעשה הצדקה שלום, על שם שפעולתה להמשיך אור ה' לעולם העשיה. וזהו דקדוק לשון זה"ק מאן דעביד שמא קדישא, דעביד דייקא, כי באתערותא דלתתא בצדקה וחסד תתאה מעורר חסד עליון, להמשיך אור א"ס מבחינת חכמה עילאה יו"ד של שם⁸² לה' של שם, בחינת הדבור ורוח פיו יתברך, כדי להשפיע לעולם העשי'. ועל דרך משל⁸³ להבדיל הבדלות אין קץ, כמו שאדם אינו מדבר אלא לאחרים (ולא כשהוא בינו לבין עצמו), ואז מצמצם שכלו ומחשבתו בדבורו אליהם, והמשכילים יבינו⁸⁴.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org