הנה1 לא טובה השמועה2 אשר שמעה אזני3, קול ענות אנכי שומע4, מצעירי הצאן5 אשר השמיעו במרום קולם6, ויקומו לצחק7, ושתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ8, לשפוך בוז9 וקלון10 על כל תופשי התורה11, ויודעים ולא יודעים, אשר אינם מהאנשים השלמים12 אתנו לומר כי העדה שלנו לבדה קדושה, ח"ו הס מלהזכיר13, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'14.
ופליאה נשגבה15 בעיני על העולה על רוחכם16 להיות מאנשי ותלמידי תלמידי רבוה"ק, אחר שבררתם לעצמכם דרך עקלתון, ואזליתו בתר איפכא17 ותהפוכות ממש מן הדרך אשר הדריכונו רבותינו הקדושים, אשר ראשית והתחלת עבודת ה' האמיתית היא היות מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה רוח נמוכה ונפש שפלה18 בפני כל אדם19 ממש, כמו שאמרו רז"ל שמשים עצמו כשיריים20 ממש באמת לאמיתו21 בדעה והשכל, להשכיל ולהבין בבינת הלב ובשכלות הלב איך הוא שארית ושיריים של כל ישראל ממש. ומבלעדי זה לא ירים איש את ידו ורגלו22 לפתח פה ולשון23 מדברת גדולות24 ה' ורוממותו בגרונו25 באמת, כי אם בדמיונות כוזבות, כדכתיב ממעמקים קראתיך ה'26.
ועוד הנני יוסיף הפלא27 ופלא, שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתותיהם28 במים אדירים29 מים הזדונים30, אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו31, ונרחיב פה ונמלאנה32 בדברי הוללות וסכלות, היא הליצנות המשמחת אלהים אחרים ואנשים33 בני בליעל34, לאמר יושיענו זה35. ח"ו הס מלהזכיר36, לא מיניה ולא מקצתיה, ומי זוטר37 עונש זה לבדו, שארז"ל שאין מקבלין פני שכינה38. והגם כי כל פרטי דקדוקי ענין זה, מה נקרא ליצנות, לא נמצא כתוב בפירוש בדברי רז"ל, הרי קיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא39 ובפרט העון הגדול הזה, אשר הפליגו רז"ל40 בחומר עונשו, יסורים בתחילתו וסופו כליה ר"ל. ע"כ אהוביי אחיי אל תרעו41 הרעה הגדולה הזאת42 לשבת בסוד משחקים43 כשחוק הכסיל44.
וכל אשר לא ישמע לדברי45 אלה46 עלי להרחיקו מעלי בבל יראה וימצא47 בגבולינו, עד שב ורפא לו48.