אד"ש1 וחיים, פתח דברי יעיר2 אזן שומעת3 תוכחת חיים4, אשר הוכיח ה' חיים, על ידי נביאו5, ואמר חסדי ה' כי לא תמנו6 וגו'. והול"ל כי לא תמו, כמ"ש כי לא תמו חסדיך7 וגו'8. ויובן עפ"י מ"ש בזה"ק אית חסד ואית חסד9 אית חסד עולם כו' ואית חסד עילאה דהוא רב חסד כו'.
כי הנה מודעת זאת10 התורה נקראת עוז11, שהוא לשון גבורה, וכמו שאמרו חז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני מפי הגבורה12. וכדכתיב מימינו אש דת למו13, פי' שהתורה מקורה ושרשה הוא רק חסדי14 ה', המכונים בשם ימין15, דהיינו המשכת בחי' אלהותו ית' והארה מאור א"ס ב"ה אל העולמות עליונים ותחתונים, ע"י האדם הממשיך האור16 על עצמו בקיום רמ"ח מצוות עשה שהן רמ"ח אברים דמלכא17, פירוש רמ"ח כלים ולבושים להארה18 מאור א"ס ב"ה המלובש בהן (ומאור זה יומשך לו דחילו ורחימו בכל מצוה כנודע). רק שהמשכה זו נתלבשה תחלה במדת גבורתו של הקב"ה המכונה בשם אש19, שהיא בחי' צמצום האור והחיות הנמשכות מאור אין סוף ב"ה, כדי שתוכל להתלבש במעשה המצות, שרובן ככולן הם בדברים חומריים כציצית ותפילין וקרבנות וצדקה. ואף מצות שהן ברוחניות האדם כמו יראה ואהבה, אעפ"כ הן בבחי' גבול ומדה20 ולא בבחי' א"ס כלל, כי אהבה רבה לה' בלי קץ וגבול ומדה אין האדם יכול לסובלה בלבו ולהיות קיים בגופו אפילו רגע21, וכמארז"ל שבשעת מתן תורה, שהיתה התגלות אלהותו ית' ואא"ס22 ב"ה בבחי' דיבור והתגלות, פרחה נשמתן23 כו'.
והנה לפי שהמצות ניתנו לנו על ידי התלבשות24 במדת גבורה וצמצום ההארה25 כו', לכן רוב המצות יש להן שיעור מצומצם26, כמו אורך הציצית י"ב גודלין27, והתפילין אצבעים על אצבעים28 ומרובעות29 דוקא, והלולב ד' טפחים30, והסוכה ז' טפחים31, והשופר טפח32, והמקוה מ' סאה33, וכן בקרבנות יש להן שיעור מצומצם לזמן כמו כבשים בני שנה ואילים בני שתים34 ופרים35 כו'. וכן במעשה הצדקה וגמ"ח בממונו36, אף שהוא מהעמודים שהעולם עומד37 עליהם וכדכתיב38 עולם חסד יבנה, אפילו הכי יש לה39 שיעור40 קצוב41 חומש למצוה מן המובחר ומעשר למדה בינונית42 כו'43, וזה נק' חסד עולם, פי' חסד אל כל היום44 המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים על ידי אתערותא דלתתא היא מצות הצדקה וחסד שעושים בני אדם זה עם זה, ולפי שהעולם הוא45 בבחי' גבול ומדה מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה46 וכן מרקיע לרקיע כו' ושית אלפי שני הוי עלמא47 כו', לכן ניתן48 שיעור ומדה49 גם כן למצות הצדקה והחסד שבתורה, כמו לשאר מצות התורה.
אך היינו דוקא לשומר התורה ולא סר ממנה ימין ושמאל50 אפילו כמלא נימא51, אבל מי שהעביר עליו הדרך ח"ו, מאחר שהעוה דרכו לתת מגרעות52 בקדש העליון, שגרע ערכו53 בחי' המשכתו, מה שהיה יכול להמשיך מבחי' אלהותו והארת האור מאור א"ס ב"ה, אילו היה שומר התורה ומקיימה כהלכתה, הרי מעוות זה לא יוכל לתקן54 כי אם55 בהמשכת האור העליון שלמעלה מהעולמות ואינו מתלבש בהן, הנק' חסד עילאה ורב חסד, לפי שמאיר ומתפשט בבחי' אין סוף בלי גבול ומדה, מאחר שאיננו מצומצם תוך העולמות אלא בבחי' מקיף עליהן מלמעלה מריש כל דרגין עד סוף וכו', וכשהאדם ממשיכו למטה במעשיו ואתעדל"ת, אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקדש56 העליון, ומחדש אורן וטובן ביתר שאת ויתר עז57 בבחי' אור חדש ממש. לכן אמרו במקום שבע"ת עומדין58 וכו'.
והנה עיקר התשובה הוא בלב59, כי על ידי החרטה מעומקא דלבא מעורר עומק אור העליון הזה. אך כדי להמשיכו להאיר בעולמות עליונים ותחתונים צריך אתעדל"ת ממש בבחי' מעשה, דהיינו מעשה הצדקה וחסד בלי גבול ומדה. דכמו שהאדם משפיע רב חסד, פי' ח"ס דלי"ת60 דהיינו לדל ואביון דלית ליה מגרמיה כלום, ואינו נותן גבול ומדה לנתינתו והשפעתו, כך הקב"ה משפיע אורו וטובו בבחי' חסד עילאה הנקרא רב חסד, המאיר בבחי' אין סוף בלי גבול ומדה תוך העולמות עליונים ותחתונים, שכולם הם בבחי' דלי"ת אצלו יתברך, דלית להון מגרמיהון כלום61 וכולא קמיה כלא חשיבי62, ועי"ז נתקנו כל הפגמים שפגם האדם בעונותיו למעלה בעולמות עליונים ותחתונים. וז"ש עשה צדקה ומשפט63 נבחר לה' מזבח, לפי שהקרבנות הן בבחי' שיעור ומדה וגבול, משא"כ בצדקה שיוכל לפזר בלי גבול לתקן עונותיו. ומ"ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש64, היינו דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי לתקן כל הפגמים למעלה, אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש65 מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב66 וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו67 כתיב.
והנה מדת חסד זו בלי גבול ומדה נקראת על שמו של הקב"ה חסדי ה', כדכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם68 כו'. כי הגם שכל ישראל הם רחמנים69 וגומלי חסדים, ברם יש גבול ומדה לרחמי האדם, אבל הקב"ה נק' א"ס ב"ה ולמדותיו אין סוף, כדכתיב כי70 לא כלו רחמיו וכו'71. וז"ש הנביא אחר החורבן72 והגלות חסדי ה' כי לא תמנו וגו', פי' לפי שלא תמנו, שאין אנו תמימים ושלמים בלי שום חטא ופגם בנפש ובעולמות עליונים, על כן צריכין אנו להתנהג בחסדי ה' שהם בלי גבול ותכלית, כדי לעורר עלינו רחמים וחסד עילאה שהוא רב חסד ורחמים בלי גבול ותכלית, כמ"ש כי לא כלו רחמיו וגו'73. וזהו שארז"ל אין74 ישראל נגאלין אלא בצדקה, שיעשו גם אם יהיו פטורים מדינא, כי אין בן דוד בא כו'75.
ואחר הדברים והאמת האלה76, נשאתי את נפשי77 בשאלתי78 לפני כל אוהביי ורעיי אשר כנפשי79, בל אהיה עליהם למשא80 אשר העתרתי דברי אליהם81 לידון בערכין82, שלא בהשג יד83, בהערכות גדולות זה שלש רגלים84. כי ה' יודע ועד85 כי לא מלבי86, אך מאת ה' היתה זאת87 לנו88, ויורנו מדרכיו89 ונלכה באורחותיו, למען דעת צדקות ה'90 ופזרונו בישראל91, בבחינת רב חסד, כאמור למעלה למשכיל92, וכאשר יפרש שיחי ויגוני מוכ"ז שי', אשר ממש על כל פרוטה ופרוטה שהוצאתי מידי נקטה נפשי בחיי93, וצר לי מאד להצר לרבים וכן שלמים94.
אך מה היה לי לעשות, אשר בצוק העתים95 נתדלדלו הרבה מאנשי מעשה הצדקה וחסד, והוצרכתי96 ללוות ממקום אחר בהכשר97 ויתרון, למלאות מקומם וערכם אשר נערך עליהם בהערכות הראשונות לפדיון שבויים הידוע. וברוך ה' גומר עלי98 אשר עד כה עזרני99 לגמור המצוה בכי טוב100, וכבר יצא כנוגה צדקם101 וישועתם, ואין שום חשש וספק ספיקא102 משום סכנת נפשות בעולם.
זאת ועוד אחרת103, מודעת בארץ104 צוק העתים105 אשר חלפו במדינות וואלין ואוקראינא, ונשלחו אלינו שלוחים106 מהצדיקים המפורסמים, מכירנו ויודענו מלפנים משם, לתמוך ידם הקדושה לפי שעה בסך עצום ורב, כידוע גודל ההוצאה וההכנסה שם. וחלילה לנו להשיב שולחם בפחי נפש107 ח"ו, כידוע לכל כי גם הם ממחזיקים אה"ק ויושביה108 שיחי'. וגם כי תפלתם ובקשתם עשתה מחצה109, אעפ"כ ההכרח היה לפייסם ולרצותם ברצי כסף110 מלא סך מסויים111 ורב, להסיר ח"ו תלונתם ותרעומתם. וגם זה לויתי בהכשר זה שנתים. ועלה הקרן עם ההכשר, הכל כאשר לכל ביחד, סך עצום ורב.
ומצורף לזה שארי הוצאות כלליות סתומות ונעלמות, אשר אי אפשר לפורטן לרבים, רק המשכילים יבינו112 דלא סגי בלאו הכי. וכל החובות השתרגו ועלו על צוארי הכשילו כחי113, ולא נתנוני די השיב רוחי114.
וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם115, שלא לכבודי עשיתי זאת116 ח"ו וגם לא עמדתי על דעתי לבדה, רק המתקתי סוד117 עם רבים וכן שלמים118 מיראי ה' וחושבי שמו119, וכולם הסכימו עמי בעצה אחת, עצת ה' היא תקום120.
לזאת אמרתי חנוני חנוני אתם ריעי121, איש כערכו122 אשר הערכתי בח"י דלמטה, הפוחת אל יפחת ח"ו, בין יחיד בין רבים, והמוסיף יוסיפו לו ברכה123 עד בלי די124. וכל אשר לא יהיה בביתו ובעירו בבוא שלוחי מוכ"ז, החיוב מוטל על כללות המנין ללוות ולפרוע בעבורו למוכ"ז תיכף ומיד, שלא להרבות בהוצאות חנם125 ח"ו, ובבוא האיש העירה לביתו יפרע תיכף ומיד. ואם יסרב ח"ו, יגרשוהו מן המנין, ולא ימס לבב אחיו כלבבו126.
והנה באמת זאת היא משנה שאינה צריכה127, כי נכון לבי בטוח באהבת כל האנשים השלמים אתנו128 וחסדיהם הנאמנים129, אשר הרבה יותר מזה יכולים לעשות, אפילו בבקשה קלה ואפילו מגלימא130 כו', אך למיחש מבעיא, פן ימנעו המלוים להלוות לסלק למוכ"ז בעד איזה איש שאינו בביתו, מדאגה מדבר פן יעלה על לבבו בבואו לביתו לאמר לדברי אלה131 נואש132, ויסרב לפרוע תיכף ומיד הטלה אשר הוטלה עליו, הן ברשימה שביד מוכ"ז בח"י דלמטה, הן המגיע ממנו ע"פ ההערכות סכומים של אנ"ש מהמנין ההוא שבעירו, או שבעיר הסמוך לו אם הוא דר בכפר השייך לאגפיה, לזאת יצאתי חוץ לגדרי להוראת שעה, לגזור בגזירה חמורה על כל המסרב ח"ו, ויהיה חס לנפשו. ובודאי ההכרח לא יגונה, לצאת לקראתם ביד חזקה133, עד מקום שידנו מגעת134, בארץ ובחו"ל. וכל מי שאינו משתתף בצערנו לא יראה בנחמתנו135 ונחמת כל ישראל בשוב ה' את שבותנו136. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן137 כזית רענן138.
כ"ד אוהב נפשם דורש שלומם139 תמיד מלב ונפש חפיצה140