אגרת סז

אגרת סז

[תקנ"ט-ס?]

תקנות דלאזניא

ראשית¹ דבר תקנות כלליות:

על הנערים בכל המנינים מאנ"ש להקהל ולעמוד על נפשם² בכל בוקר בתפלת השחר³, להתחיל בעת ורגע שמתחילים בבית הכנסת שבעיר, היינו בקיץ לא יאוחר מן חצי שעה שביעית⁴, ובחורף לא יאוחר מן הנץ החמה. וגם לא ישיחו שום שיחה בבית המנין קודם תפלת השחר, אפילו לדבר מצוה. ובכל מנין שלא יהיו נזהרים לקיים כ"ז בוודאי יהיו מן הנדחים⁵ בשתי ידים בבואם למחננו, וירחיקום בכל מיני ריחוק.

אך דרך פרט, כל הנערים שלא יביאו העדאה כתובה וחתומה בתרין עדין כשרים ונאמנים, שיעידו בתורת עדות תורתנו הקדושה באם לא יגיד ונשא עונו⁶, להעיד באמת שזה האיש נזהר כנ"ל שלא ישיח שיחה קודם התפלות⁷ לעולם, וגם נזהר בקביעות להתחיל הודו עם עשרה הראשונים ביחד, אז כשיבוא למחננו בודאי לא יניחוהו לכנוס תוך הנכנסים אל הרר"א⁸ ובני⁹ שי' לשמוע פירוש על ד"ח¹⁰ או שאר מילי דחסידות. ולא יותן לו שום נאמנות על דברו שיאמר שהי' נזהר בזה כתקנות הנ"ל. וכל הנ"ל יבוא לפני דוקא. והנני מזהיר באזהרה נוראה ונפלאה על העדים שלא להעיד שקר ח"ו, הגם שלא נחשדו ישראל ח"ו, אעפ"כ בנדון דידן חיישינן לגומלין ולהוראת היתר.

ומי שלא יוכל להשיג עדים שיעידו בתורת עדות כנ"ל קודם נסיעתו בשבת שמברכין החדש למחננו, או בסיבה אחרת, אזי יקבל עליו בעצמו בבואו למחננו בהן צדק וחיי ראשו כתורת עדות לפני בית דין, לפי ראות עיניהם שהוא איש נאמן וישר וראוי להאמינו, אזי יניחוהו תוך הנכנסים, ואם לאו לא יכניסוהו ולא יניחוהו בשום אופן.

ואין לו ולעדים שום אמתלא לאמר איך אפשר להעיד בתורת עדות, שמא יראה דרך מקרה שלפעמים אינו נזהר, כי על הרוב אני מזהיר, ועל הקביעות אני מזהיר, ולא על המקרה מאיזה סיבה. וגם איזה אנשים המתפללים ביחידות לעולם, אין להם שום התנצלות בזה כלל¹¹, כי אם אותם אנשים מיוחדים פרטיים שניתן להם רשות¹², כאשר יצא מפי אנשים דמוכח ומינכרי.

משיתחיל הש"ץ הודו לא יהלך שום אדם בבית המנין אנה ואנה, ובפרט לעבור כנגד המתפללים¹³, שהוא איסור גמור מדינא דגמרא. על כן העובר ח"ו ירחיקוהו גם כן כנ"ל, ולא יכניסוהו לבני שי' עד שיהי' לו גבית עדות שנזהר בזה, או קיבל עליו כנ"ל.

כל הנערים הנוסעים למחננו מהיום והלאה, יביאו עמהם הכתבים והעתקות מד"ח חדשים גם ישנים, ואפילו ההעתקות מד"ח שכתב אחי¹⁴ נ"י, להיות כי רבו בהם השיבושים וט"ס במאד מאד, ואיכא למיחש לחורבא ח"ו, כאשר ראיתי בעצמי השבושים העצומים¹⁵. וכל אחד ואחד יכרוך כתבים שלו, ויכתוב שמו על הכרך¹⁶, וימסור ליד אחי נ"י ויגיה אותם, בצירוף מגיהים אחרים דקהלתנו דוקא בהשגחת אחי עליהם להגיה, ואחר כך יוחזר לכל אחד ואחד הכתבים שלו. וכל מי שלא יביא את הכתבים למסור ליד אחי הנ"ל לא יניחו לו בשום אופן לכנוס כנ"ל. ולא יאמינו על דברו שאין לו יותר, עד שיקבל עליו באלה בחומר שבועה לפני ב"ד הנ"ל. גם יכלול בקבלתו להודיע לב"ד הנ"ל כל האנשים שהוא יודע שיש להם כתבים והעתקות מילי דחסידות, חדשים גם ישנים, בין שהאנשים ההמה שיש¹⁷ כתבים הנ"ל הן מאנ"ש הישנים בין מחדשים, ובין שאינן מאנ"ש כלל, כולם מחוייבים להודיע שמותם לפני בית דין הנ"ל.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org