מכתבו הארוך לאדומו"ר שי' וגם אלינו נתקבל לנכון, ודברתי בזה עם כאדומו"ר שי', והנה קצרן של דברים.
היות ידוע לכל דרכו בקדש, לא להקפיד על הנוסע לזולתו, וגם לא להשתדל שיסעו אליו דוקא, כידוע הנהגתו בקדש שמאל דוחה וימין מקרבת2 את אשר קרבת אלקים יחפץ3, להורות להם הדרך ילכו בה4 ודרך ישרה שיבור לו5, עפ"י תורה אור ודרך חיים6 הם למוצאיהם7 כל חד וחד לפום שיעורא דילי'8 ולפום שכלו ודרכו ושרשו, כמבו' בהקדמת לקוטי אמרים יעו"ש9, אשר לכל אחד ואחד מישראל יש לו דרך פרטית לא ראי זה וכו', וע"ז נאמר10 איש אשר רוח בו, שיכול להלוך נגד רוחו של כאו"א11. הגם שלעיקר הדינא קסבר שלא רבים יחכמון בהנהגה הנ"ל, ליתן עצות בנפשו של כל אחד ואחד השייך לו, ולפעמים יתחלפו אורחותיו וכו', ומה גם מאמ'12 בראתי לו תורה תבלין, וכל הדברים ארוכים. אעפ"כ מחמת טעם זה לא נחית לדקדוקא כשארי הגדולים אשר בארץ, מטעמם ונימוקם מהתקשרות וכדומה לזה, אין זה דרך אתו ח"ו ורחוק מדרכו, וכאשר יפרש שיחי בנו ידידי מוכ"ז שי'.
בכן אל יפול לבו13 דמעל' ח"ו, אשר מחמת זה בבואו יהי' איזה שינוי בהתקרבות ח"ו, חלילה אל יעלה בלבו שום חשש ונדנוד, כי בודאי לא ימנע טוב14 מאתו בכל אשר יחפוץ בקרבתו קרבת אלקים15, וזה תלוי בחפץ דמעלתו וד"ל. וגם אני הנני לקרבו כפי יכולתינו, להיות הדבור של חבה מצוי בינינו.
את כל זאת הודעתי נאמנה ושלום, כנפשו ונפש ידידו דורש שלומו מלב ונפש