אגרת פט

אגרת פט

[אלול תקס"ה]

ראשית¹ הידיעה, מודעת זאת² מאמר רז"ל ברית כרותה ללשון הרע³ אם אינו מתקבל כולו מתקבל מקצתו, ובמשך שנים רבים אשר שננו כחרב לשונם⁴ מדי שנה, הני נחותאי⁵ דנחתי מהתם להכא ומהכא להתם⁶, נעשה כעבותות העגלה⁷, והסאה נתמלאה⁸ וגבה טורא ביננא⁹ כו'. ובפרט כי המקום גורם, כאשר שמעתי בשם הרב המנוח מוהרמ"מ¹⁰ זלה"ה, שהי' מזהיר מאד שם להזהר משנאת חנם, באמרו שהמקום עלול לכך, כי החורבן הי' בעוונות שנאת חנם¹¹ ונשאר הרשימו כו'. ותוספת ביאור נתבאר יפה בטוב טעם ודעת בשבת נחמו העבר¹². ואין שנאת חנם אלא על ידי רכילות ולשון הרע, כי אין טבע האדם לשנוא חנם ממש אם לא עשה לו שום רעה לא במעשה ולא בדיבור. והנה מי לנו גדול¹³ משאול בחיר ה'¹⁴ ומשיחו¹⁵, ועל ידי קבלת לשון הרע¹⁶ הרג נוב עיר הכהנים מעולל עד יונק ושמונים וחמשה כהנים נושאי אפוד וכהן גדול בראשם¹⁷. ואפילו למאן דאמר לא קבל דוד לשון הרע, משום דדברים נכרים חזא ביה¹⁸, אפילו הכי לא כוון אל האמת, וכן יכול להיות בנידון דידן.

ברם כגון דא צריך למודעי¹⁹, וחסדי ה' אזכיר ותהלות ה'²⁰ החפץ למען צדקו יגדיל²¹ כו' להוציא כאור צדקנו²², ולהיות נראה בעליל לארץ²³ כי אמת ה'²⁴ אתנו²⁵. אי לזאת הסב לבו אחורנית²⁶, כשגגה היוצאת מלפני השליט²⁷, והשיב אחור ימינו²⁸, להרים ידו לכתוב מכתבי עמל²⁹ ואון, להתעולל ולהתגולל עלינו³⁰ בעלילות שוא הנראה בעליל³¹, לשנות את הידוע ומפורסם לכל, הן במילי דשמיא³², לעשות פלסתר כל מכתביו לכללות אנ"ש ואלי ביחוד זה כ"ב שנים³³ מדי שנה בשנה³⁴, לחזקני ולאמצני³⁵ פתח פיך ויאירו דבריך³⁶ כו' וכהנה דברים רבים, נכרים דברי אמת³⁷ היוצאים מעומקא דלבא, ולא כדי למלאות רצוני, כמו שכתב במכתבו למחותני הגאון החסיד אב"ד דק"ק בארדיטשוב³⁸, כי מעולם לא בקשתי ממנו שום הסכמה על מילי דחסידות, להיותם אמרי פה קדוש רבנו הגדול זללה"ה ובנו³⁹ נ"ע ממעזריטש. ואדרבה בקשתי ליפטר מהם בשנים קדמוניות וליסע לאה"ק, ועל זה השיבו לי הרבנים במכתבם דשנת תקמ"ו⁴⁰. ומי פתי⁴¹ לא יבין את זאת⁴², כי אילו היה מבקש, וכדי למלאות רצוני בלבד, הי' לו לכתוב רק לכללות אנ"ש בלבד, ולא אלי ביחוד לחזקני ולאמצני. וכל מכתביו אשר כתב אלי ביחוד יעידון ויגידון כי הם באמת לאמיתו⁴³ מקרב איש ולב עמוק⁴⁴, ובפרט במקצתם אשר הועתק מקרוב, וגם מעיד עלי בהם אשר ה' בוחן לבות כו', והרבה נאבדו ממני. והנה איך אפשר להעלות על הדעת שכל מכתביו של כ"ב שנה היו רק לפנים, בשביל חיזוק ישיבת ארה"ק, ולא באמת לאמיתו. ואם כן איפוא נודע כל שכן שיש לומר כי אלו המכתבים דהאידנא הוא רק בשביל חיזוק ישיבת ארה"ק, לעשות כרצון איש ואיש⁴⁵ דק' ווילנא⁴⁶ ולעחוויץ⁴⁷ ומעזיבוז⁴⁸, וככה אני חושב.

גם מה שכתב למחותני הגאון הנ"ל, בראותו שלא הועיל מעשה המכתב שלח אלי משולחים לבא עמי לחשבון נכון במילי דשמיא כו', הנה מפורסם לכל כי אדרבה ואדרבה, תיכף שבאו אלינו בחורף תקס"ב דברו רק טוב ונחומים, לנחמני על מכתבו דשנת תקנ"ח⁴⁹, ויפה עשיתי שדנתי בגניזה. ובקשו ממני לשרפם בפניהם, יען כי אגרות האחרונות מבטלות הראשונות. ועניתי להם הרי שכנגדם אומרים שהם רק לפנים. וזעקו מרה איך אפשר לחשוב כזאת על אדם גדול כמותו ירבו בישראל⁵⁰, שבשביל דבר⁵¹ שבממון⁵² יפקיר אלפים נפשות מישראל ח"ו, אלו לא הי' הדרך ישר בעיניו ח"ו, וגם היא שפלות גדולה לארה"ק להיות יסודה על ענין כזה ח"ו. והתאמצו בכל לב ונפש⁵³ להכניס ולאמת בלבי כדברים האלה⁵⁴. וגם קבלו אצלי מכתבים, ובקשו להיות כתוב בהם כדברים האלה דוקא. וגם בסבבם בכמה עיירות במדינתנו השמיעו קול ברמה⁵⁵ כדברים האלה מעומקא דלבא, כידוע ומפורסם לכל.

וגם בחורף תקס"ג לא עמדו לנגדי רק במילי דארעא קדישא לבטל המשולחים⁵⁶ דמדינתנו, שיסבבו הם בעצמם לבד במדינתנו, ולא באו בחשבון עמי במילי דשמיא, כי אינם ממארי דחושבנא ואינם בקיאים בחשבונות.

ובאמת הכניסו בלבי דבריהם (בחורף תקס"ב), מלבד שניכרים דברי אמת⁵⁷ כנ"ל, אף גם זאת איך יעלה על הדעת כל איש ירא ה' לעסוק בגנבת דעת ומרמה גדולה כזו, לכתוב מכתבי שלום חיבה וריעות מדי שנה בשנה⁵⁸ זה כ"ב שנים, להוציא סך עצום מדי שנה בשנה אלפי אלפים, ובקרבו ישים ארבו⁵⁹ ח"ו. כי אילו היו יודעים רוב אנ"ש כי המה כנגדינו, כאשר נראה ממכתבם דהאידנא, בוודאי לא היו נותנים ביד מלאה ורחבה⁶⁰, הן דבר מועט באפשר כנהוג מקדם⁶¹, ויותר היו נותנים להצדיקים המפורסמים שבחו"ל⁶². ונמצא כי לא אותנו הוא מחרף ומגדף במכתבו, כי אם עצמו וכבודו, וחילול השם בעיני ההמון, ה' יכפר.

גם מה שכתב למחותני הנ"ל שכמה יגיעות יגע במכתבים שונים להעמידני על אחת וצדיק באמונתו יחי'⁶³, מלתא דעבידא לגלוי' הוא על ידי מכתביו מדי שנה בשנה הנמצאים תחת ידי, כי לא כתב אלי מזה רק פעם אחת לבד בשנת תקנ"ח⁶⁴, אחר נסיעת מהרא"ק⁶⁵ לשם והלשין בפניו על כללות אנ"ש. ובשנת תקנ"ט, מחמת צוק העתים⁶⁶ לא נפניתי להשיב לו תשובה נכונה, עד שנת תק"ס. ולזאת השיב כהוגן בשנת תקס"א⁶⁷, וגם בשנת תקס"ב⁶⁸ כתב אלי⁶⁹ מכתב טוב מאד. גם בשנת תקס"ג⁷⁰ בא מכתב טוב, רק שכנגדי לא הגיעוהו לידי כנודע.

והנה ביאור הפסוק וצדיק באמונתו יחי' נתבאר יפה בשבת נחמו דהאי שתא⁷¹, ונרמז במקצת בלקוטי אמרים פל"ג. אבל לפי תפיסתו מאמר זה בא חבקוק⁷² כו' כפשוטו, להיות די באמונה הפשוטה כו', כמו שכתב במכתבו דשנת תקנ"ח, אישתמיטתיה מאמר רז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי'⁷³, הרי שאף שמאמין בה'⁷⁴ אעפ"כ אינו מושל ברוחו שלא לגנוב ושלא לרצוח, כנודע מדין הבא במחתרת⁷⁵ שאין לו דמים מפני שבא להרוג את בעל הבית אם ימצאנו כו'. אלא כדי שיהי' יראת ה' צריך להעמיק דעתו ולהתבונן כו', וכמ"ש בלקוטי אמרים⁷⁶, וכידוע לכל בכל מדינות וואלין ואוקריינא לכל מי שהריח ריח תורה מדרך הבעש"ט זללה"ה ותלמידיו, שהביאור למ"ש בזה"ק דבינה היא אם הבנים⁷⁷, היינו דהבנים הם יראה ואהבה, ויראה נקראת נוקבא כמ"ש אשה יראת ה'⁷⁸, ואהבה וחסד נק' זכר⁷⁹ כמ"ש זכר חסדו⁸⁰, והמולדת⁸¹ אותם היא ההתבוננות בעומק הדעת כו' בגדולת ה' כל חד לפום שיעורא דילי'⁸². וכמו שאי אפשר להוליד בנים בלא אם כך אי אפשר להיות יראה ואהבה בלא התבוננות⁸³. ויפה כוון במכתבו דשנת תקס"א לכללות אנ"ש, ובפרט בענין ההתבוננות איך יעלה על הדעת לחלוק על זה⁸⁴ כו'.

והנה לפי דבריו במכתבו למחותני הגאון נ"י, ששלחם אלי למצוא חשבון נכון במילי דשמיא, ולהתנהג עמי כפי ראות עיניהם וחשבונם הנכון, ומסר להם דעתו לומר בשמו כאשר יוכשר בעיניהם. לפי זה נמצא כי קלים היו רודפינו⁸⁵, הני נחותאי לפי דעתם הקלה. רק שמסר להם דעתו, מפני שהם מופלגים בתורה ויראה בעיניו, אבל אנחנו מכיריהם ויודעיהם מנעוריהם ועד עתה דלא ידעי בצורתא דשמעתתא בנגלה ולא בנסתר, ודי לקרותם יודעי ספר. ונוראות נפלאתי⁸⁶, מי ראה כזאת⁸⁷, למסור ענין גדול ונורא, לחלוק עם אלפי אלפים מישראל בידי שלוחים, לתת חרב בידם⁸⁸ לפי דעתם וחשבונם, אשר ודאי הם אינם כדאי להכריע ולחלק, בהיות ודאי באלפי ישראל נמצאים רבים וכן שלמים⁸⁹ אשר קטנם עבה ממתנם⁹⁰. ואפילו הוא בכבודו ובעצמו אין היחיד מכריע את הרבים⁹¹, ובפרט שהוא נוגע בדבר, ואחרי מעשה אין שומעין לו⁹², כמו שכתב מחותני הגאון⁹³ נ"י. אלו הי' כאן הי' לו לשקול את עצמו בשקל הקודש⁹⁴ אם להני[א] לב אלפי ישראל לבלבלם מעבודתם ח"ו, ולומר קבלו דעתי⁹⁵.

ובפרט שאינו נאמן לחזור בו ממכתבו דשנת תקס"א, ובאמתלא שנתן לדבריו במכתב הכללי, כדתנן במשנה וגמרא פ"ב דכתובות⁹⁶, שאינם נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת ממון, משום דאדם קרוב אצל עצמו⁹⁷ ואין אדם משים את עצמו רשע⁹⁸ אפילו להציל ממונו שמוחזק בו, וכל שכן להוציאו⁹⁹. וכי משום חבת הארץ הותרה הרצועה¹⁰⁰ ח"ו, כדכתיב המערת פריצים היה הבית הזה¹⁰¹ כו'.

ומ"ש במכתבו שהי' מתירא ממלשינות אלעזר¹⁰², הנה גם אחר שחזר מ' אלעזר למדינתנו כתב ביד שלוחו מאיר מביחעוו, אל יזכירנו ראשונות¹⁰³ ומה שעבר עבר כו', אהבה עזה מוסיף והולך כו', אתה ה' ידעת שבתי וקומי בנתה¹⁰⁴ לרעי¹⁰⁵ כו'. גם להבנים שי' כתב¹⁰⁶ על ידו מכתב חבה ורעות. וגם שלוחו הנ"ל לא הזכיר אז בבואו מעניני הדרושים, ואדרבה שמעו כמה דרושים והוטבו בעיניהם, והשמיעו קול בכל העיירות שנסעו, בשקלאב ובעיירות השדה, כהאי גוונא. מכלל שלא נשתלחו לזה כלל ועיקר, רק להוציא מלבי לבד, ולהכניס בלבי שאגרות האחרונות מבטלות הראשונות והם עיקר.

וגם באגרת תקס"ב, אחרי נסיעת מאיר מאה"ק, שלח אלי מכתב חבה וריעות כשנים קדמוניות ביתר שאת ויתר עז¹⁰⁷ ע"י חיים משרת¹⁰⁸. וקרוב הדבר כי מחמת שנגע בו יד ה'¹⁰⁹ כנודע שכח מה שעשו ידיו שנת תקס"ב, כי אלו הי' זוכר לא הי' נותן אמתלאות אלו שנראה לעין שהם שוא.

והנני יוסיף להפליא איך יכול החי להכחיש¹¹⁰ את הידוע, אשר נסעתי עמו יחד לק"ק ראוונע¹¹¹ לרבינו הגדול נ"ע בקיץ תקל"ב, והי' מתירא מפני רבנו נ"ע ליסע לתוך העיר ממש, ועמד לו בקצה העיר, ואותי בקש להתראות עם הרב המנוח מוהרמ"מ¹¹² זצל"ה, אשר הי' שם מכבר בק"ק הנ"ל¹¹³, לבקש מלפניו שימליץ טוב עבורו לפני רבנו הק' נ"ע ליתן לו רשות לבוא אליו. ותיכף הלך הרב המנוח הנ"ל לרבנו הגדול נ"ע ופעל אצלו, והלכתי תיכף לקצה העיר¹¹⁴ לקרוא לו, והלכתי עמו ביחד לחדר רבנו נ"ע, ועיני ראו ואזני שמעו אשר דבר אתו קשות על רוע הנהגתו לאנ"ש במדינת רוסיא (כי הרב המנוח הנ"ל הי' איתן מושבו¹¹⁵ אז בק"ק מינסק¹¹⁶) אשר כל היום היתה שיחתם¹¹⁷ בהוללות וליצנות¹¹⁸, וגם להתלוצץ מכל הלומדים¹¹⁹ ולבזותם בכל מיני בזיונות בפריקת עול וקלות גדולה. וגם להתהפך תמיד בראש למטה ורגל למעלה (שקורין קולייען זיך) בשווקים וברחובות, ונתחלל שם שמים בעיני ערלים, וגם בשאר מיני שחוק והיתול ברחובות קאליסק¹²⁰. ובחורף תקל"ב הנ"ל, אחר הויכוח שהי' בשקלאב¹²¹, לא מצא מענה על זה ועל כיוצא בזה. וכתבו והודיעו חכמי ק"ק שקלאב להודיע להגאון¹²² המנוח דווילנא, עד שהכניסו בלבו לדון דין מורידין¹²³ ח"ו כדין אפיקורס¹²⁴ מבזה תלמידי חכמים, ועל ההיפוך ברגלים למעלה אמר שהוא מן פעור כו'. וכתבו כן מווילנא לבראד והדפיסו שם מזה קונטרס זמיר עריצים¹²⁵ בקיץ הנ"ל. והיתה מזה צרה גדולה לכל הצדיקים דוואלין, ולא יכלו לישב בבתיהם, ונאספו¹²⁶ כולם לק"ק ראוונא בעת ההיא לרבנו הגדול נ"ע לטכס עצה. ולזאת היתה יראתו לנסוע תוך העיר, שלא יצא הקצף עליו ח"ו מרבנו הגדול נ"ע. וגם המגיד ז"ל מזלאטשוב הי' שם בעת ההיא, אך הרב המנוח הנ"ל המליץ טוב עבורו גם אצל הרב המגיד נ"ע, כידוע לו הכל ומילתא דעבידא לגלויי¹²⁷ כנ"ל. והנה מודעת זאת¹²⁸, כי כל צוק העתים¹²⁹ שעברו עלינו בשנת תקנ"ט ותקס"א מווילנא, הי' על פי היתר בית דין, שסמכו ראשם ורובם על חתימת יד הגאון המנוח דווילנא דשנת תקל"ב, כמפורסם שם.

ואיך נשכח כל זה מהרב דטבריא, ואיך הסיר מסוה הבושה מעל פניו, ורם לבבו¹³⁰ לכתוב עלי למחותני נ"י, שאני אינני הולך בדרך רבותינו הקדושים, והוא הלך בדרכיהם בהיותו במדינתנו, כשהי' הרב המנוח¹³¹ ז"ל בק"ק מינסק (וכשחזר ממינסק וקבע דירתו בק' האראדאק היטב חרה לו על הרב ועל הנהגותיו, כנודע למקצת אנ"ש הישנים המקורבים אלי). ואיך יוכל להכחיש המפורסמות, ולשום חושך לאור ואור לחושך¹³². אין זאת כי אם ה' היסב¹³³ לבו אחורנית¹³⁴ כמריבי כהן¹³⁵, ובא לכלל כעס וטעות¹³⁶ במפורסמות, למען דעת כי אמת ה' אתנו¹³⁷ כנ"ל.

והן במילי דארעא¹³⁸ קדישא, הזאת הדרך דרך איש ירא ה' להרחיב פה ולשון¹³⁹ מדברת גדולות¹⁴⁰ על פי השמועה לבד, כמו שכתב במכתבו¹⁴¹, שמוע שמעתי כו'. ושמע רק חצי דבר כו'. והנה הגם שעל פי הכתובים ומארז"ל פ"ב דשבת¹⁴² לא הי' מהראוי לענות לו כלום, אך להיות נקי מה' ומישראל¹⁴³, ועת לעשות לה' הפרו תורתך¹⁴⁴, ההכרח הוא לענותו בדרך ארוכה וקצרה¹⁴⁵.

הנה בחורף תקס"ג באו אלי הני נחותאי הידועים, ובקשו ממני לבטל כל השלוחים במדינתנו וכל המעמדות הישנים, רק שיסבבו בעצמם ויעשו להם מעמדות חדשים מאוהביהם האמיתיים, שאינם מכונים בשם חב"ד. ואמרתי להם, האיך יספיקו לסבב בזמן קצר בכל המדינות שמסבבים המשולחים. והשיבו לי כי די להם בשליחות של מהרי"ס¹⁴⁶, שהוא ערך שליש מכל המשולחים, יען היותם מתי מעט, כי רובם הלכו לעולמם¹⁴⁷ ולא נצרך להם יותר מערך זה, ואמרו לי בפירוש שעושים כן מדעת הרב שלהם, שצוה להם כן שלא לקבל מאנשים המכונים הנ"ל, שהם נותנים רק על פי מכתביי¹⁴⁸, ולא מחמת אהבתם האמיתית, וקושטא קאי¹⁴⁹ כו'.

ולא אביתי שמוע¹⁵⁰ אליהם, כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל¹⁵¹ לעשות אגודות אגודות¹⁵² בכל עיר ומנין, כמו שהודעתי נאמנה בחורף הנ"ל. ואמרו לי באם שלא אניחם לסבב במדינתנו, אזי לא יקבלו אפילו פרוטה אחת ממדינתנו, ממה שנאסף על ידי מכתביי, כי כן צוה להם הרב. ושאלתי מהם ואם תאמר מה נאכל¹⁵³. והשיבו לי שיש להם הבטחה נאמנה מהצדיקים דוואלין ואוקריינא על סך שיספיק להם בערך הנ"ל ויותר, ואין צריכים כלל למדינתנו, להיות נכנעים לחב"ד. אך ברוב התאמצות מהרי"ס פעל אצלם שיקבלו בשנה הזאת עכ"פ, עד שיקיימו הצדיקים הבטחתם ויסלקו להם במזומנים, ואז שוב לא יקבלו ממדינתנו. ובזה נסעו מאתי בשלום.

ובבואם לוויטעפסק היתה רוח אחרת אתם, ושלחו מכתב חרוץ מקהל גובערניע הנ"ל, באזהרה נוראה שלא יסבב שום שליח במדינתנו לעשות מעמד בשבילם במדינתנו. וגם השמיעו קול בכל העיירות שבודאי לא יתקבלו באה"ק מה שנותנים להשלוחים דמדינתנו, והכל בשם הרב שלהם, ועוד חרופים וגידופים רבים עלי ועל כל אנ"ש ועל הנלוים, כמפורסם לכל כל החרופים שהשמיעו לכל עיירות בישיבתם במדינתנו, כשני חדשים אחר נסיעתם ממחנינו, וגם דרך עברם במדינתנו.

וכשמוע זאת כל אנ"ש המתנדבים היטב חרה להם¹⁵⁴, ולא רצו ליתן אפילו פרוטה אחת לארה"ק, רק שהשלוחים פעלו אצלם על ידי תחנונים רבים, שישלחו המעות לידי, לעשות כטוב בעיני דווקא. והגבאים שבכל עיר ועיר כתבו כן במכתבם, ומסרו ליד השלוחים להביא אלי כידוע לכל. ועדיין הם בידי כל המכתבים מכל הגבאים שהביאו אלי כל השלוחים, ומילתא דעבידא לגלויי¹⁵⁵. וישראל חצי רב¹⁵⁶ סיפר לי, איך שבסיבובו אמרו לו באיזהו מקומן בזה הלשון, ליתן אנו מוכרחים בפקודת הרב דלאדי, אך מי יתן ויהי' שיגנבו המעות מידכם, ולא יגיעו לאה"ק מחמת חירופים הנ"ל.

אך לבי הי' נוקפי אולי הכל שלא מדעת הרב שלהם¹⁵⁷, ואם הם חטאו¹⁵⁸ כו', וראוי אעפ"כ לשלוח המעות ליד הרב. ושאלתי את פי מהרי"ס, והשיב לי שלפי דעתו אי אפשר כלל שיעשו ויאמרו כן מדעת עצמם, ובוודאי צוה להם הרב כן, כי אי אפשר שיעשו ויאמרו מעצמם דבר גדול כזה, להיות גרמא בנזקין¹⁵⁹ שלא לשלוח מעות לשם כלל וכלל, כי אמרו לרבים, גם לי ביחוד, שלא יקובל שם כלל וכלל.

והיתה עצתי שיכתוב הוא להרב בהודאה נאמנה, איך שכל הסך המוגבה ונאסף הוא תחת יד מוהרי"ס, רק מפני שאנשיו המשולחים הנאמנים אומרים בשמו שבודאי לא יקבל, לכן לא שלח המעות אליו, פן ילכו המעות לטמיון ח"ו. אך תמיה גדולה מה חרי אף הגדול¹⁶⁰ הזה, לשפוך דם לכל המתנדבים שלא לקבל נדבותיהם. ובאם שירצה האדון כת"ר לקבל המעות, יכתוב לכאן מכתב של חבה איך שרצונו לקבל, ויושלח לו כל הסך המוגבה, הקרן והכשר, כי הלותי בכאן לבטוחים גדולים על הכשר עיסקא¹⁶¹. ויוכל כת"ר לסמוך ע"ז ללוות שם על הכשר עיסקא¹⁶². וזהו תורף מכתב מהרי"ס אשר כתב אליו, ונחתם בחתימת ידו בפני ממש, ושלח לאה"ק עם מעות היחידים, והגיע לידו בודאי, כאשר ידוע לי נאמנה. והוא הדבר אשר דברתי¹⁶³, כי תואנה הוא מבקש¹⁶⁴ להתגולל עלינו¹⁶⁵ ולהתעולל בעלילות כו'.

וגם אם לא הגיע המכתב לידו. עכ"פ אם אמת הדבר שהם שלוחי מהימני שלו, ובשליחותו אמרו כן בכל המדינה, וגם אלי, וגם ביחוד למהרי"ס, עד שנתאמת כן בלבי שלא יקבל בוודאי, וגם ממכתבו למדינתנו למחו' הגאון נ"י מבואר כן שעשו הכל מדעתו, אם כן מה צעק אלי וקרא אחרי מלא¹⁶⁶, והשמיט הכספים כו'¹⁶⁷. וירא ה' וידרוש¹⁶⁸ כו'.

גם מה שכתב עלי היו כולנה¹⁶⁹, גם כן בא בעלילה, כידוע לי בבירור הסך שקבלו בווילנא דבר חדש¹⁷⁰, וההוספה שבלעחוויץ¹⁷¹ עם הנילוים עלה לכפל שליחות מוהרי"ס שהי' די להם.

ואחרי הדברים והאמת האלה¹⁷², מוטל עלי להודיע ולהזהיר לאנ"ש הקרובים והרחוקים¹⁷³, להתרחק מאד מהכת המסיתים והמדיחים, הנוסעים עם מכתבי הרב דטבריא, ובראשם הזקן הידוע¹⁷⁴ מעבר הנהר¹⁷⁵ דק' וויטעפסק, ושלא לדבר עמהם שלום מטוב ועד רע¹⁷⁶, וגם שלא לעורר עמהם ריב ומדון¹⁷⁷ ח"ו, רק כל שומר נפשו ירחק מהם¹⁷⁸ כמשור המועד ממש. ודי במודעה רבה ואזהרה רבה זו כו'.

הכ"ד כו'.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org