אין1 ישראל נגאלין אלא בצדקה2 שנא' ושביה בצדקה3. כתיב צדק4 לפניו יהלך והול"ל ילך. אך הענין5 עפ"י מ"ש לך6 אמר לבי בקשו פני, פירוש בקשו פנימית7 הלב. כי הנה בלהב יסוד האש האלקית שבלב8 יש ב' בחי', בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות9. חיצוניות הלב היא התלהבות המתלהבת10 מבחי' הבינה והדעת בגדולת ה' א"ס ב"ה (להתבוננן) [להתבונן] בגדולתו ולהוליד מתבונה זו11 אהבה עזה כרשפי אש12 וכו', ופנימיות הלב היא הנקודה שבפנימיות הלב ועומקא דליבא, שהיא למעלה מעלה מבחי' הדעת והתבונה שיוכל13 האדם להתבונן בלבו בגדולת ה', וכמ"ש ממעמקים קראתיך14 ה' מעומקא דליבא15 (ועד"מ כמו במילי דעלמא16, לפעמים יש ענין גדול מאד מאד17, שכל חיות האדם תלוי בו ונוגע עד נקודת פנימיות הלב ועד בכלל, וגורם לו לפעמים לעשות מעשים ולדבר דברים18 שלא בדעת19 כלל) 20. וזה לעומת זה ככה הוא ממש בעבודה שבלב. והיינו לפי שבחי' נקודת פנימית הלב היא למעלה מבחי' הדעת, המתפשט ומתלבש במדות שנולדו מחב"ד כנודע, רק היא בחי' הארת חכמה21 עליונה22 שלמעלה23 מהבינה והדעת, ובה24 מלובש25 וגנוז אור ה' ממש כמ"ש ה' בחכמה26 כו', והיא היא27 בחי' ניצוץ אלקות שבכל נפש מישראל. ומה שאין כל אדם זוכה למדרגה זו, לעבודה שבלב מעומקא דלבא בבחי' פנימיות, היינו לפי שבחינה זו היא אצלו בבחי' גלות ושביה, והיא בחינת גלות השכינה28 ממש, כי היא היא בחינת ניצוץ אלהות שבנפשו האלהית. וסבת הגלות הוא מאמר29 רז"ל גלו לבבל שכינה עמהם30, דהיינו מפני שהלביש בחינת פנימית נקודת לבבו בזה לעומת זה, דהיינו בלבושים צואים31 דמילי דעלמא32 ותאות עוה"ז, הנקרא בשם בבל, והיא בחינת ערלה המכסה על הברית ונקודה הפנימית33 שבלב. ועל זה נאמר ומלתם את ערלת לבבכם34.
והנה במילה יש שני בחינות מילה ופריעה35, שהן ערלה גסה וקליפה דקה. וכן בערלת הלב יש גם כן תאות גסות ודקות, מילה ופריעה, ומל ולא פרע כאלו לא מל36, מפני שסוף סוף עדיין נקודת פנימית הלב היא מכוסה בלבוש שק דק בבחינת גלות ושביה. והנה על מילת הערלה ממש כתי' ומלתם את ערלת לבבכם אתם בעצמכם, אך להסיר הקליפה הדקה זהו דבר הקשה על האדם, ועל זה נאמר בביאת משיח ומל ה' אלהיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך37, כלומר למען כי ה' לבדו הוא כל חייך ממש. שלכן אהבה זו היא מעומקא דלבא מנקודה פנימית ממש כנ"ל ולמעלה מבחינת הדעת. ולכן משיח בא בהיסח הדעת38 לכללות ישראל, והיא גילוי39 בחינת נקודה פנימית הכללית, ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים40, וכן כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה, בחיי שעה זו תפלה41 ועבודה שבלב42 מעומקא דלבא, מבחינת נקודה הפנימית הנגלית מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה עזה בבחינת למען חייך. והוא גם כן בבחי' היסח דעת האדם, כי בחינה זו היא למעלה מדעת האדם והתבוננותו בגדלות ה', רק היא בחינת מתנה נתונה43 מאת ה' מן השמים44 מהארת בחי' פנים עליונים, כמ"ש יאר ה' פניו אליך45, וכמ"ש ומל ה' אלקיך46 כו'.
אך מודעת47 זאת48, כי אתערותא דלעילא היא באתערותא דלתתא דוקא, בבחינת העלאת מ"נ49, כמשארז"ל אין50 טפה יורדת מלמעלה כו'. ולכן צריך האדם לעשות בעצמו תחלת מילה זו להסיר ערלת הלב, וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב, שהיא בחינת אהבת ה' בחינת למען חייך, שהיא בגלות בתאוות עולם הזה, שהם גם כן בבחי' למען חייך בזה לעומת זה כנ"ל, והיינו על ידי נתינת הצדקה לה' מממונו שהוא חיותו51. ובפרט מי שמזונותיו מצומצמים ודחיקא ליה שעתא52 טובא, שנותן מחייו ממש. ובפרטות אם נהנה מיגיע כפיו53, שאי אפשר שלא עסק בהם54 פעמים רבות בבחי' נקודת פנימית הלב מעומקא דלבא, כמנהג העולם בעסקיהם במו"מ וכה"ג, והרי עתה הפעם55 כשמפזר מיגיעו ונותן לה' בשמחה ובטוב לבב, הנה בזה פודה נפשו56 משחת, דהיינו בחינת נקודת פנימית לבבו שהיתה בבחי' גלות ושביה בתוך57 הקליפה גסה או דקה, כמ"ש מכל משמר נצור לבך58, משמר פירושו בית האסורים59, ועתה נפדה מהחיצונים בצדקה זו. וזה גם כן לשון פריעה, ענין פריעת חוב60, שנתחייב ונשתעבד לחיצונים שמשלו בו על נקודת פנימיות לבבו. וזהו ושביה בצדקה.
וזהו צדק לפניו יהלך, לפניו הוא מלשון פנימיות, ויהלך הוא מלשון הולכה, שמוליך את פנימית הלב לה', ואחר כך ישים לדרך ה' פעמיו61, כמ"ש והלכת בדרכיו62, אחרי ה' אלהיכם תלכו63, בכל מעשה המצות ות"ת כנגד כולן64, שכולן עולין לה' על ידי פנימית הלב, ביתר שאת ומעלה מעלה מעלייתן לה' ע"י חיצונית הלב, הנולד65 מהתבונה והדעת לבדן בלי הארת פנים מלמעלה אלא בבחינת הסתר פנים, כי אין הפנים העליונים מאירים למטה אלא באתערותא דלתתא במעשה הצדקה הנקרא שלום66. וז"ש פדה בשלום נפשי67, נפשי דייקא68. וזהו גם כן הטעם שנקרא הצדקה שלום69, לפי שנעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כמארז"ל70, דהיינו על ידי פדיון נפשותיהן הם חלק ה' ממש מידי החיצונים. ובפרט צדקת ארץ ישראל, שהיא צדקת ה' ממש, כמ"ש תמיד עיני ה' אלהיך בה71, והיו עיני72 ולבי שם כל הימים. והיא שעמדה לנו73 לפדות חיי נפשנו74 מעצת החושבים לדחות פעמינו75, ותעמוד לנו לעד76 לשום נפשנו בחיים77 אמיתים מחיי החיים78, לאור באור79 החיים אשר יאר ה' פניו80 אתנו סלה81 אכי"ר.
מידי דברי82 באתי לזרז במאוד מאוד לזריזין83, הם הגבאים וכל המתנדבים בעם84, בזירוז אחר זירוז, ומהרו וחושו מעשה הצדקה שלום85 בכל עוז ותעצומות86, החלש יאמר גבור אני87, ואיש את רעהו יעזורו88 בהלואת חן וחסד, ולאחיו יאמר חזק ונתחזקה בעד עמינו וערי אלקינו89, וה' יגמור בעדינו90 לטובה אות91 בכל מילי דמיטב92, הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם93 כלבבם ונפשם.