תשתפך נפשי3 בשאלתי, ובקשתי4 שטוחה ופרוסה לפני כל אוהבי ורעי כל אנ"ש בכלל, ובפרט המתעסקים בקדשים הגבאים דאה"ק5 תוב"ב, אליהם הוכפלה בקשתי בכל לב ובכל נפש6, להשגיח בעינא פקיחא7 לפקח פקוח נפשי ממש, לעצור בעם8 ה' הנוסעים למחננו, ולהזהירם בנפשם שלא להיות לי למורת רוח9 ולעגמת נפש בנסיעה שלא בזמנה הראוי' אשר יבואר למטה, ולבקש מהם בין מאנשי עירם, ובין מהישובים הסמוכים להם, בין שהם מאנשי עיר אחרת ונוסעים דרך עירם, בין שהם חדשים, ובין שהם מאנ"ש הישנים, להזהירם באזהרה כפולה ונוראה שלא יעברו בנסיעתם הזו על אחד מאלה הדברים10 הנאמרים באמת11 וצדק12, ולהראותם העתק מכתב זה.
וזה יצא ראשונה13, אשר כל הנוסעים על ד' פרקים הידועים14, לא יעלה על רוחם15 לבקש להכנס אלי לדבר עמדי ביחידות אפילו דבר נחוץ מאד בעבודת ה', וכל שכן מילי דעלמא אפילו דבר גדול מאד, כי זהו דבר שאי אפשר בשום אופן שיכנסו אלי לדבר כל הנאספים פה בד' פרקים הידועים. והנה כולם משתוקקים ליכנס, ואי אפשר לי לחלק חלוקים ביניהם, כי קשה כשאול קנאה16 מהדוחקים ונכנסים17, ואי אפשר לי לפי טבעי ורכות לבי לראות העגמת נפש של הנדחים מלכנוס, וישובו לבתיהם בפחי נפש מקנאתם, שהיא קנאת סופרים18 לפי שכלם.
ובר מן דין19 את אלקים אני ירא20, והיטב חרה לי21 עד מות ומר לי מאד22, אשר נדחה בשתי ידים23 כל איש החפץ להתקרב לעבודת ה' מאנ"ש החדשים, אשר ההכרח גדול לדבר עמהם ביחידות ואי אפשר בענין אחר.
אך מה לי לעשות שאין הזמן גרמא בשום אופן לדבר ביחידות עם כל אחד ואחד מהחדשים הנאספים בד' פרקים הנ"ל, ואי אפשר לי גם כן לחלק חילוקים ביניהם להיות איש נדחה ואיש אינו נדחה, על כן לא יסעו כלל החדשים על ד' פרקים ליכנס לדבר עמהם ביחידות, ויש להם די ריוח ליסע באיזה חדש שירצו מחדשי השנה על א' מג' השבתות הראשונים, רק שיתעכבו ב' או ג' ימים אחר השבת.
ובשבת הד' שהוא שבת שמברכים החדש גם כן לא יסעו החדשים בשום אופן, כי שבת זה הוקבע לאנ"ש הישנים ליכנס פעם אחת בשנה דוקא כידוע מקדם24, ואין הזמן גרמא ליכנס אחר השבת לדבר ביחידות עם החדשים, כי אם להישנים לדבר גדול מאד שאי אפשר לשאל בעצה מאנ"ש שבעירו, כי אין עונה לו, ובתנאי כפול ומכופל שיש לפניו ב' דרכים ואינו יודע איזה דרך יבחר לו, אבל אם אין לפניו אלא דרך אחת והיא שפלה וצר לו ממנה מאד ח"ו, וצריך לו לפי שכלו להודיעני בצערו ה"י, אזי יודיעני במכתבו או על ידי נאמן ביתי הידוע25, ונכון יהי' לבו בטוח26 כי הגד יגיד27 לי כל דבריו בשלמות ולא יפול דבר וחצי דבר ארצה28, אם יהי' לי מה להשיבו אשיבנה גם כן על ידי הנ"ל, ולא ידחוק לכנוס אלי בכבודו ובעצמו.
ונלאיתי29 נשוא30 במכתב גודל המרירות אשר ממררים חיי ממש, אותן הנכנסים לפרש שיחתן ביגונם בכבודם ובעצמם בהרחבת הביאור, כדי להכניס בעומק לבבי צערם וצרתם ה"י. גם לשאול בעצה בדברים שאין בהם צער ומרירות כלל, נלאיתי נשוא הבלבול במוח ובטול עבודה מהעמיק מחשבתי ודעתי בעומק הענין, כדי להשיב דבר על אופנו מרבוי הענינים הרבים והעצומים של כלל אנ"ש, יוסף ה' עליכם אלף פעמים, ויברך אתכם31 בברכת שלום לישב בבתיהם בשלום בשובה ונחת תושעון32 עולמים33.
והנה ידוע נאמנה34, כי כל אוהבי ורעי אשר נפשי חביבה עליו כנפשו, אלו היתה לו ידיעה בתחלה35 מה הוא עושה לי בשאלת צרכיו ועצות מרחוק, הי' יכול בודאי למצא בנפשו הפקירות זו הקלה, להשליך יהבו על ה'36 יעשה הטוב בעיניו37, ולא להטרידני ולבלבלני בעניניו. אך כי נדמה מקצת אנ"ש דמיון שוא ודבר כזב, הרחוק ממני כרחוק מזרח ממערב38 ממש, לאמר לנפשי39 כאמרם על נפשות הגדולים אשר בארץ40 המפורסמים, ה' עליהם יחיו41, אשר אין מתפעלים בנפשותם מידיעת הרבוי מאורעות שונות מפגעי הזמן, ובלא לב ולב42 ידברו43 בם. אך מה יתרון לבעל הלשון44 מדברת גדולות45, ולב יודע מרת נפשי46 השפלה בשרשה באמת47 לאמיתו48, וערך נפשי עלי49 לערך בערכי50 ולבי רואה חושיית, שאני רואה בחוש ממש הבלבול הגדול במוחי ולבי רבות העתים. וכמה פעמים אני מואס בחיי ממש במדרגה זו51, והוסכם בלבי פעמים רבות לעקור סיכי52 משכני ממדינה זו53. אך אני מצפה לישועת ה' לפקוח עיני העברים54, ויתן בלב כל השומעים דברי אלה55 ולקבלם באהבה ורצון, ויהיו לרצון אמרי פי56.
והנה אף לפי דמיון הכוזב, העולה על רוחם לערב תבן את הבר57 לגדולי הדור המפורסמים שיחיו, אין דמיונם עולה יפה58, כי שם59 רובם ככולם ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בנעימים60 הנה משכן כבודם במדינה אחת, בעירות סמוכות וקרובות שלא בריחוק מקום כל כך בינותם, והקל מעליהם ונשאו אתם61 במשא העם62.
והנה מי לנו גדול ממשה63 רבינו ע"ה שאמר איכה אשא לבדי64 וגו'. והנה לא הי' עליו רק צרכי צבור הנוגעים אל הכלל ולא ליחידים, כי אם לדון ביניהם במשפטי התורה, כמשארז"ל דדין היינו תורה65, והוא66 אחד מעמודי העולם67, ועם כל זה ארז"ל וכי תעלה על דעתך68 שמשה רבינו ע"ה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית, דהיינו מלהתבודד ולהתבונן בינו לבין עצמו בדברי תורה ששמע מפי הגבורה, אבל ליתן עצות לכל יחיד שלא בדברי תורה ויראת שמים לא היתה זאת מעולם.
אהוביי אחיי ורעיי69 מאהבה מסותרת תוכחת מגולה70, לכו נא ונוכחה71 זכרו ימות עולם72 בינו שנות דור ודור, ההיתה כזאת73 מימות עולם, ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות74 כדת מה לעשות75 בעניני העולם הגשמי, אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס76 להו ונהירין להון שבילין דרקיע77, כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל78, כשמואל הרואה79 אשר הלך אליו שאול לדרוש ה'80 על דבר האתונות שנאבדו לאביו. כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה, ולא לחכמים לחם81, כמארז"ל הכל בידי שמים82 חוץ מיראת שמים, ושבעה דברים מכוסים83 כו' אין אדם יודע במה משתכר כו'84 ומלכות בית דוד מתי תחזור כו', הנה הושוו זה לזה. ומ"ש בישעיה85 יועץ וחכם חרשים, וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה86, היינו בדברי תורה הנקרא תושיה87, כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו'88, שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה, כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז עיי"ש בפרש"י89.
אך האמת אגיד לשומעים לי כי אהבה מקלקלת השורה90, והנה היא כסות עינים91 שלא לראות האמת מרוב אהבתם לחיי הגוף לשם שמים, לעבוד בו את ה' ברשפי אש ושלהבת גדולה מאהבת נפשם את ה', על כן היטב חרה להם92 בצער הגוף ח"ו ה' ירחם, ואין יכולין לקבל כלל עד שמעבירם על דעתם לכתת רגליהם מעיר לעיר93 לשאול עצות מרחוק94, ולא שעו95 אל ה' לשוב אליו ברוח נמוכה והכנעת הגוף, לקבל תוכחתו באהבה כי את אשר יאהב ה'96 וכו'97.
וכמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו, שאין לבן חכם להפוך עורף לנוס למצוא לו עזרה או אפילו מליץ יושר98 לפני אביו הרחמן והצדיק וחסיד, רק להיות ישר יחזו פנימו99 עם אביו פנים בפנים100, לסבול הכאותיו באהבה לטוב לו כל הימים101. והנה למעלה בחי' פנים הוא הרצון והחשק102 אשר אבינו שבשמים משפיע לבניו כל טוב עולמים וחיי נפש וגוף באהבה ורצון חשיקה וחפיצה, ע"י תורת חיים שהיא רצונו ית' אשר נתן לנו כמ"ש כי באור פניך נתת לנו103 תורת חיים כו'104 לעשות בה105 רצונו, ועל זה נאמר באור פני מלך חיים106 ורצונו כו'107. משא"כ108 לעו"ג משפיע חיי גופם109 שלא ברצון וחשיקה וחפיצה, לכך נקרא110 אלהים אחרים שיונקים מבחי' אחוריים. וכך הוא באדם הרצון והחשק הוא בחי' פנים, ואם אינו מקבל באהבה ורצון כאלו הופך עורף ואחור ח"ו.
ועצה היעוצה111 לקבל באהבה היא עצת ה' בפי חז"ל לפשפש במעשיו112, וימצא לו עונות הצריכין מירוק113 יסורים, ויראה לעין גודל אהבתו אליו המקלקלת השורה, כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו114, כמ"ש אם רחץ115 ה' צואת בנות ציון כו' ברוח משפט כו'116. וכמים הפנים אל פנים117 תתעורר האהבה, בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת ה' אל התחתונים, אשר היא יקרה וטובה מכל חיי העולמים כולם, כמ"ש מה יקר חסדך118 וכו' כי טוב חסדך מחיים119 כו'120, כי החסד שהוא בחי' אהבה121 הוא חיי החיים שבכל העולמות כמ"ש מכלכל חיים בחסד122. ואז גם ה' יתן הטוב123 ויאר פניו אליו124 בבחי' אהבה מגולה, אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחה125 מגולה, ויתמתקו הגבורות בשרשן126 ויתבטלו הדינין נצח סלה ועד127.
עוד זאת אדרוש ואבקש ואודיע נאמנה128, אשר כל המשתוקקים לכנוס לדבר עמהם ביחידות דוקא מאנ"ש הישנים, הם מתעים שוא בנפשותם כי יודע אני יותר מהם, ורואה בחוש ממש כי ברוב עם הדרת מלך129 וה' אתנו130, ואינני יכול לדבר ביחידות שמץ מנהו131 מהמצטרך לדבר ומדובר בנו מדי חדש, בשבת שמברכין החדש. אך מי שיש לו לפעמים איזה דבר נחוץ בעבודת ה' לשאול ביחידות דוקא, אזי מוכרח להתעכב לערך ב' שבועות132, אולי יהי' שעת הכושר ופנאי לדבר עמו כרצונו.
והנה כל אשר יעבור133 על אחד מכל הנ"ל, הנה מלבד דינו בידי שמים, אשר אינני מוסרו ח"ו ועל כן אין בידי למחול, אף גם זאת אשית עליו134 איזה קנס לאה"ק תוב"ב להגבאים שבעירו, כפי ראות עיניהם וכפי מסת ידו135, למגדר מלתא להיות לזכרון ולאות. והעיקר בקשתי כפולה ומכופלת136 לפני הגבאים שי', להשגיח על כל הנ"ל בהשגחה פרטית בל יפול דבר וחצי דבר ארצה137 ח"ו.
וגם אם יראו אחרים עברו על כל הנ"ל ודחקו ונכנסו, לא יאמרו כבר הותר הנדר138, כי אין למדין ממעשה139 שהי', ואולי יש דברים בגו140, ולא ילמדו ממנו לזוז מכל הנ"ל אפילו זיז כל שהוא141.
נא ונא במטותא מינייכו142 ברחמין נפישין143, שלא לגרשני ממדינתנו בלא עת144 ושעת הכושר145 ועת רצון146 לפניו ית'.
ולתשובתם אצפה ואיחל במכתב, באיזהו מקומן147 נתקבלו דברים אלו ובאיזהו לאו ח"ו, ואשית עצות בנפשי148 איך ומה לתקן, וה' יתן בנו עצה טובה לעשות הטוב והישר בעיניו149.
גם זאת להודיע150, שבחדש ניסן ואייר עד שבת שלפני ר"ח סיון, וכן אחר שמחת תורה עד שבת חנוכה, לא יסעו כלל חדשים גם ישנים151.