אד"ש1 כמשפט לאוהבי שמו2, אל המתנדבים3 בעם4 לעשות צדקת ה'5 עם ארצו הקדושה, לתת מדי שנה בשנה6 חוק הקצוב מעות אה"ק תוב"ב
אברך הטוב והמטיב7 על שמועה טובה תדשן עצם8 ומאור עינים ישמח לב, כאשר האירו אל עבר פני9 מכתבים רבים ממקומות רבים בקול תודע10, להודיעני ולבשרני אשר כל אנ"ש קיימו וקבלו11 באהבה רבה וחבה יתירה לסלק מעות אה"ק תובב"א מדי שבת בשבתו12 או מדי חודש13 בחדשו14, ואמינא ישר חילא לפעלא טבא, היטיבה ד' לטובים15 בכל מילי דמיטב16 מנפש ועד בשר17, וכאשר יקר דבר ד' בעיניהם כן תיקר נפשם בעיני ד'18 להצילם מכל צרה19 אכי"ר.
אך אל איזהו מקומן20 אשר עדיין לא קיימו וקבלו ככה, אליהם תטוף מלתי21 ותזל כטל אמרתי22, לזרז לזריזים23 ולחזק ידים רפות24, במתן דמים25 מעות אה"ק מדי שבת בשבתו ולפחות מדי חדש בחדשו מערכו הקצוב לערך שנה, וכל כסף הקדשים26 אשר עולה על לב איש27 להתנדב בלי נדר לפרנסת אחינו יושבי אה"ק מדי שנה בשנה.
כי הנה מלבד הידוע לכל גודל מעלת הזריזות בכל המצות, הנאמר ונשנה28 בדברי רז"ל לעולם יקדים אדם לדבר מצוה29 כו', וזריזותי' דאברהם30 אבינו ע"ה היא העומדת לעד לנו ולבנינו עד עולם31. כי העקדה32 עצמה אינה נחשבה כל כך לנסיון גדול33 לערך מעלת אברהם אבינו ע"ה, בשגם כי ה' דיבר בו קח נא את בנך34 כו'35, והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת השם36 גם כי לא דיבר ה' בם37, רק שאברהם אבינו ע"ה עשה זאת בזריזות נפלאה, להראות שמחתו38 וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח39 ליוצרו. וממנו למדו40 רז"ל מעלת הזריזות לקיים בכל המצות בכלל, ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה41, המגינה42 ומצלה43 בפירותיה בעוה"ז44 מכל מיני פורעניות המתרגשות45, כדכתיב וצדקה תציל ממות46, וכל שכן משאר מיני יסורים הקלים ממות, כל שכן שטוב לנו גם בעוה"ז47 להקדימה בכל מה דאפשר, שהרי אדם נידון בכל יום48.
אך49 גם זאת מצאנו ראינו50 בעבודת הצדקה, מעלה פרטיות51 גדולה ונפלאה אין ערוך אליה52, להיות מעשה הצדקה53 נעשית בפעמים רבות54, וכל המרבה הרי זה משובח55, ולא בפעם אחת ובבת אחת, הגם כי הסך הכל הוא אחד, כמבואר ברמב"ם ז"ל בפירוש המשנה56 ששנו חכמים ז"ל והכל לפי רוב המעשה.
והנה מלבד כי הרמב"ם ז"ל פירש וביאר היטב כי טעמו ונימוקו עמו57 כדי לזכך הנפש על ידי רבוי המעשה, הנה מקרא מלא דיבר הכתוב58 פעולת צדקה לחיים59, דהיינו שפעולתה וסגולתה להמשיך חיים עליונים מחיי החיים א"ס ב"ה לארץ החיים היא שכינת עוזינו, שעליה נאמר ואתה מחיה את כולם60, והיא סוכת דוד הנופלת61 עד עפר, וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם62 כו', כי באתערותא דלתתא63 להחיות רוח שפלים64 דלית ליה מגרמיה כלום65 אתערותא דלעילא, ובפרט66 בהתנדב עם67 להחיות יושבי ארץ החיים ממש וד"ל68. וכל משכיל על דבר69 גדול ונפלא כזה ימצא טוב טעם ודעת70 כמה גדולים דברי חכמים71 ז"ל שאמרו הכל לפי רוב המעשה72, דהיינו מעשה הצדקה הנעשה בפעמים רבות להמשיך חיים עליונים ליחד73 יחוד עליון פעמים רבות. והיינו נמי כעין מ"ש הרמב"ם ז"ל לזכך הנפש74, כנודע מזה"ק דשכינה נקראת נפש75, כי היא חיינו ונפשנו, וכתיב כי שחה לעפר נפשנו76, ולכן ארז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה77 להקימה מעפר78 מעט מעט עד כי יבוא שילה79.
ואחר הדברים והאמת האלה80 אהו' אחיי וריעי גושו חושו עושו81 אהדדי, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק82 ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלקינו83 אשר באה"ק, לדרוש שלומם וטובתם84 בכל לב ונפש85, מאוד מאוד הוכפלה בקשתי כפולה ומכופלה86 שלא להשליך דברי אחרי גיוום87 ח"ו, ויהיו נא לרצון אמרי פי88 המבקש, אוהב נפשם דורש שלומם מלב ונפש חפצה89.