סי' רס"ג ס"א
תיקנו חכמים שיהיה לכל אדם נר דולק בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם בשבת משום שלום בית, שלא יכשל בעץ או באבן. וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאכלה אצל אור הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: תיקנו חכמים – משנה ל"א ע"ב וכו'. אך מ"ש נר דולק לכאו' מקורו מלשון הרמב"ם פ"ל ה"ה ויהי' נר דלוק, עיי"ש שסיים שהוא מכבוד שבת, ולכאו' כוונתו משום שלום בית. ולטעם זה הוא משום כבוד, משא"כ מ"ש פ"ה ה"א שם מיירי משום סעודה, וזהו מטעם עונג, עכ"ל.
וליתא, דכאן הוא תקנת חכמים ולא משום כבוד שהוא מדברי קבלה (ולדעה א' בסי' רמ"ב ס"א הוא מה"ת). ודעת רבנו כאן הוא מדברי התוס' שבת כ"ה ע"ב שציין להלן. וכ"ז שייך גם למ"ש להלן בסעיף זה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור