שם
ואם הניחם על דעת ליטלם קודם השבת ושכח ליטלם מבעוד יום, צריך לנער המעות מהכיס אם אפשר לנער, ואח"כ יטלטל הבגד לכל מקום שירצה.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: ואם הניחם ע"ד ליטלם – לכאורה משמע ליטול המעות, אבל הכיס הי' דעתו שישאר, ומ"מ כתב שמטלטל לכל מקום שירצה, ולא נעשה הבגד בסיס לכיס שהוא מלאכתו לאיסור וכו'. עיין משב"ז שם [פתיחה לסעיף ש"ח] שנסתפק אם נעשה בסיס למלאכתו לאיסור, עכ"ל.
ועדיפא הול"ל ובשתים: (א) אין זה דיוק בעלמא, כי כן יוצא מפורש ממ"ש לעיל: אבל אם כיס מלא מעות קשור בבגד וכו' אסור לטלטל כל הבגד, אבל משום הכיס עצמו לא אמרינן דנעשה הבגד בסיס לכיס ואסור לטלטלו. (ב) הרי לכאו' מבואר לעיל בסוסי"ב שיש להחמיר שכיס הוא מוקמה מחמת ח"כ, וא"כ בקשור שאין הכיס בטל להבגד הי' הבגד צ"ל בסיס לדבר האסור ממש ולא רק לכלי שמלאכתו לאיסור, ואין זה ענין למ"ש במ"ז שם. וצ"ע.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור