שם סכ"ג
ויש מי שאומר שאף כשיש לו בית אחיזה אי אפשר לקנח בספוג בלא סחיטה, ואעפ"כ מותר, שכיון שהסחיטה באה ע"י בית אחיזה אינה נקראת סחיטה, אלא הרי הוא כמריק מים מצלוחית שאין בו משום מפרק.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: שאין בו משום מפרק – צ"ב למה לא כתב ג"כ שאין בו משום מלבן, דלכאורה מיירי כאן במים, עכ"ל. ובאמת הטעם פשוט, שהרי כבר הקדים בסכ"א שבמיוחד לכך א"ב משום מלבן (ויותר מזה בסשי"ט סי"ג כשאינו מקפיד על ליבונו, וכן מוכח מהמבואר בהגהה בסוסכ"ד), ואח"כ עבר מזה לדין סוחט שמשום מפרק, וא"צ לחזור עוה"פ. וממקומו הוא מוכרח, דאל"כ איך התירו ע"י בית אחיזה משום שאינו מתכוין, והרי במלבן אסור גם לפרוס סודר גזרה שמא יסחוט (כדלעיל סכ"א), וכ"ש שנגזור כאן שמא יסחוט. וגם להראב"ד דמתיר בבית יד משום דהוי כמריק מים מצלוחית, הרי סברא זו שייכת רק כדי לשלול סחיטה משום מפרק, אבל מלבן איכא בכל אופן, ופשוט. וגם מ"ש דלכאורה מיירי כאן במים, ראה במרדכי סי' תכ"ח דמיירי בספוג שמקנחין בו היין והשמן הבלוע בקערה.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור