משולחן הארי
סי' רס"ט ס"ג
סי' רס"ט ס"ג
המקדש בבית הכנסת אסור לו לטעום מהכוס, שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה, ואסור לטעום כלום קודם קידוש. אלא כיצד יעשה שלא תהיה ברכת בורא פרי הגפן לבטלה, יטעים מהכוס לקטן שהגיע לחינוך, והקטן ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו, ונמצא שלא בירך לבטלה.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: שלא תהא ברכת בפה"ג לבטלה – ולא חשש לברכת הקידוש לבטלה, עיין לשון הלבוש. עיין ט"ז סי' רע"א סקי"ט בתחלת דבריו, ואולי גם דעת רבנו כן דמ"מ מה"ת יצא אע"פ שלא טעם וכו'. אך צ"ע דכאן מיירי בביהכנ"ס ולאחר תפלת ערבית, עיין סי' רע"א ס"ב, וא"כ אין חייב כבר מה"ת, עכ"ל.
ובאמת הענין פשוט, דברכת קידוש מבואר בס"ב, והיינו דלא בטלה התקנה אע"ג דלכאו' הוי ברכה לבטלה, וכמפורש בטור, וכל השאלה כאן היא על בפה"ג. והוא ג"כ מפורש בב"י, שלאחר שביאר לפנ"ז (בד"ה ונוהגין) דברכת קידוש לא הוי לבטלה, ממשיך ומבאר (בד"ה והמקדש) דגם ברכת בפה"ג לא הוי לבטלה, בדיוק כמ"ש רבנו כאן. וע"כ גם כוונת הלבוש היא לברכת בפה"ג של הקידוש ולא לברכת הקידוש עצמה, דאל"כ לא תיקן כלום ע"י טעימת התינוק, שהרי גם אצל התינוק אינו מקום סעודה ואינו יוצא י"ח קידוש.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- משולחן הארי
- כרך
- הלכות שבת
- מזהה
- rh-3gagkacw
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.